בארץ

תמונת מצב: כך הופכים מידע מבולגן להחלטות מצילות חיים

הרשויות המקומיות הן קו החזית של המדינה אל מול התושבים. שם מתקבלות ההחלטות שיכריעו מי יפונה וכיצד תתנהל השגרה ביום שאחרי. למרבה הצער, גם בשנת 2025, המידע לרוב מפוזר, לא מעודכן ולא זמין בשעת חירום

הילה שוורץ נוה | 18/5/2025 21:52

פינוי אזרחים מקריית שמונה (צילום פלאש 90/ דוד כהן)

בין אם מדובר במלחמה מתמשכת או באש המשתוללת על סף בתים, הרשויות המקומיות הן תמיד קו החזית של החברה ושל המדינה אל מול התושבים. שם מתקבלות ההחלטות שיכריעו מי יפונה, מי יקבל סיוע ואיך תיראה השגרה ביום שאחרי.

קבלת החלטות איכותית דורשת דבר אחד מעל הכל: תמונה מלאה וברורה של המציאות. למרבה הצער, גם בשנת 2025, המידע לרוב מפוזר בין עשרות מערכות שונות, לא מעודכן, ולא זמין בשעת חירום. בדיוק כאן טמון אחד האתגרים הגדולים של המגזר הציבורי: היכולת לאחד מידע קריטי ולהנגיש אותו לקבלת החלטות חכמה ואנושית.

פתרונות פשוטים, השפעות עמוקות
בשונה ממערכות טכנולוגיות כבדות שמשרתות את הדרגים התפעוליים לתיעוד ועבודה יומיומית או דשבורדים גדולים ומפורטים שמשמשים את מקבלי ההחלטות, תמונת מצב חכמה וברורה על התושבים נועדה בראש ובראשונה לשטח. כלומר, למנהל מכלול האוכלוסייה, לאיש צוות החירום, לאחראית הפינוי.

כשהיא נגישה, פשוטה ומתעדכנת, תמונת המצב הופכת מידע לכוח אמיתי ובכך מתאפשר לבצע תעדוף פינוי על בסיס גיל, מצב בריאותי ומגבלות פיזיות. מידע מקיף מסייע לצוותים בשטח להגיע בדיוק לאנשים שזקוקים להם ובכך ניתן להעניק לרשות את היכולת לשקם ולתמוך בתושבים גם לאחר שהחירום נגמר.

לא מדובר רק בטכנולוגיה אלא מדובר בגישה ניהולית וחברתית, כזו ששמה את האדם במרכז גם במצבים הקשים ביותר. מניסיוני בשטח, זו לא שאלה של טכנולוגיה, אלא של אחריות.

כמי שעוסקת כיום בהובלת פרויקטים של דאטה ומדידה ברשויות המקומיות ועובדת רשות מקומית בתחום הדיגיטציה בעבר, אני רואה יום יום את הפער שבין המידע הקיים לבין היכולת להשתמש בו לטובת התושבים.

בתמונה: הילה שוורץ נוה, מנהלת פרויקטי דאטה ומדידה בקבוצת SFI, (צילום: רמי זרנגר)

לא פעם, דווקא במצבי קיצון, הפער הזה צף במלוא עוצמתו. עבודתי לצד הרשויות בשגרה ובחירום לימדה אותי שמידע הוא לא רק כלי טכני אלא הוא הבסיס לחוסן קהילתי. כשיש תמונה מלאה ועדכנית, יש פחות חרדה, פחות כאוס ויותר יכולת לראות ולתת מענה לצרכים אמיתיים. זו הסיבה שאני מאמינה שכל רשות בישראל צריכה לשאוף לבנות לעצמה את היכולת הזו, לא רק לשעת חירום, אלא כחלק מהניהול היומיומי.

לא על הכלי, אלא על הדרך
יש כיום פתרונות שמאפשרים את זה, חלקם זמינים ופשוטים למדי. אבל השאלה אינה רק מה הכלי, אלא האם קיימת תפיסה ניהולית שרואה בתמונת מצב מלאה תנאי יסוד לקבלת החלטות ובניית תוכניות עבודה ומענים מדויקים ואחראיים.

בעת הזו, שבה מציאות החירום הפכה כמעט לשגרה, השאלה כיצד אנו מנגישים מידע והופכים אותו למנוע של רווחה וביטחון, אינה טכנית, היא עמוקה, ערכית, ונוגעת בליבה של המשילות המקומית בישראל.