גלית דיסטל המשוריינת של נתניהו במקום העשירי ברשימת הליכוד הגיבה היום (שישי) לטור של עיתונאי הארץ אורי משגב הנושא את הכותרת "תשנאו את נתניהו, תאהבו את ישראל" שעלה אתמול באתר.

משגב כתב בתור: "לא היה בישראל ראש ממשלה שנוא כמו בנימין נתניהו. לא מבחינה מספרית (כמה ישראלים שונאים את נתניהו) ולא עוצמתית (עד כמה הם שונאים אותו). האמת, לא היה ראש ממשלה שהתקרב למדדים של נתניהו. לא מנחם בגין של מלחמת לבנון, לא אריאל שרון של ההתנתקות, אפילו לא יצחק רבין שנרצח. נתניהו הוא פנומן. השנאה לו חוצה מחנות וגבולות, מאחדת ציבורים מגוונים, מייצרת בריתות פוליטיות, שעד לא מכבר היו נחשבות דמיוניות. כוח עצום ומרגש".
 

דיסטל קראה את הטור ולא נשארה אדישה כשרשמה: "צריך להעניש אותם. אני אתקן את עצמי - חשוב להעניש אותם. והעונש האולטימטיבי הוא 45 מנדטים למושא השנאה שלהם. שנאה זה לא פוטוגני אף פעם. שנאה זה לא מצע פוליטי של כלום. שנאה זה לא בסיס אידיאולוגי לדבר. שנאה היא שנאה היא שנאה. שנאה כמחולל פוליטי עיקרי מעידה על נחיתות מוסרית ומערך נפשי רעוע. הגיע הזמן שמישהו יאמר את זה בקול מפורש: השנאה שלהם מופרעת. השנאה שלהם הרסה כאן כל חלקה טובה. הם הכי ברברים ברשתות. הם הכי ברברים ברחובות".

עוד הוסיפה דיסטל כי: "הם לא נותנים לאף אחד מנוח עם השנאה המטורללת שלהם, השנאה הפריבילגית שלהם, השנאה המכוערת שלהם שעטופה במיצגים אומנותיים. הפסלים שהם מציבים, הציורים שהם תולים, השירים שהם מחברים, המבט האדנותי והמיוסר והדרמטי שלהם - כבר אי אפשר לסבול את זה. כבר אי אפשר לסבול אותם. מציבים פסל של מי שנחשב עבור חצי מדינה לסמל לאומי ואז בועטים בו. מציבים פסל שלו עושה צרכים מאחורי קיר בצינוק. תולים תמונה שלו תלוי עם חבל על הצוואר או במדים של נאצי או בגוף של חזיר או מעמידים קונצרט עם ויולה וצ'לו וזמרת סופרן פריבילגית שמכנה אותו 'התליין שלי' ואז בוכים כי הוא מסית ומפלג. כמו גבר מכה שמאשים את אשתו כי היא מעצבנת - ככה הם: משפילים ומבזים ומסיתים ותקועים לנצח בדימויים רקטאלים של קקי ולשונות ורקטום ואז צורחים עד השמיים שהוא גרם להם להיות כאלה".

לבסוף דיסל סיכמה כשכתבה: "עיוורים. נטולי מודעות עצמית. בריונים שעושים את המוות למי שלא צועד איתם במסע השנאה המשוגע הזה. מכורים לרגש הנחות ביותר. משכשכים בהנאה הדוניסטית במיצי הנפש הנחותים ביותר ואז חושבים שהם מצילים את המדינה. ומדמיינים שמישהו מוחא להם כפיים מהיציע. מדמיינים שהם גיבורי ישראל. לא מבינים כמה רתיעה הם מעוררים, אפילו בקרב המחנה שלהם עצמם. לא אמפטיה. לא קשב. לא הזדהות. רק רתיעה עמוקה מהילדים המפונקים שירשו את הארץ ואז פרקו כל עול. שנאתם - גאוותם. צריך להעניש אותם. חשוב לאין קץ לא לתגמל את התנועה הפוליטית הכי דוחה ורקובה שקמה כאן בארץ הזאת אי פעם. 45 מנדטים שיעמדו להם בגרון".