הסיקור הדל לפיגוע באריאל בהשוואה לסיקור המאסיבי לפיגוע בתל אביב הוכיח על הפער מבחינתה של התקשורת ואנשיה - בעוד הפיגוע בת"א פגע בהם עמוק בבטן הרכה, הפיגוע באריאל רחוק מהם, לא מפחיד או מאיים, פיגוע בו לא צריך לבדוק מה שלום המשפחה והקרובים, מה שגרם לתת המודע הרגוע להשתלט על אופן הסיקור | החוג לתקשורת
זה לא שהענף שמכונה "התקשורת" מעדיף שלא לסקר את הפיגוע באריאל. אין פה העדפה מכוונת, אלא רק פליטה של תת מודע, הצבעה ברגליים של הצד האחורי בקרקפת ראשה של "התקשורת".
כדי להבין מדוע הפיגוע באריאל סוקר בווליום נמוך יחסית, בעוד שהירי בתל אביב קיבל מ"התקשורת" ליווי צמוד, כנראה אפילו צמוד מדי, יש להבין מי בעצם עובד כאן: מי היא "התקשורת"? ובכן, "התקשורת", תחזיקו חזק, היא אנשים, בשר ודם, שקמים בבוקר ומגיעים לעבודה. חלקם מתפרנסים יפה, אחרים רק חולמים להגיע לזה, אבל כולם פחות או יותר יבצעו את מה שהם מאמינים שיעזור למקום העבודה שלהם להצליח.
לא מדובר כמובן במניע אלטרואיסטי במיוחד, אלא בצורך הישרדותי. גופים נאבקים במלחמה כלכלית קיומית, העובדים ב"תקשורת" חוששים למטה לחמם ולכן הם יעשו כל שביכולתם על מנת להעביר שידור מוצלח. זוהי "התקשורת", אנשים שרוצים לעבוד - בסיטואציה אחרת הם היו יכולים לקום בבוקר ולצאת לעבודתם במחלקת דוברות בבניין העירייה.
אבל אנשי "התקשורת" קמים בבוקר ויוצאים לעבודתם במשרדי המערכות. היכן ממוקמים המשרדים? ובכן, בערים שונות, שאף אחת מהן איננה אריאל. המדינה לא הכריחה אף אחד מהזכיינים לפתוח משרדים באריאל, והרי קשה להניח שמישהו ימצא לנכון לעשות זאת מרצונו.
הכי קל לגייס עובדים מהמרכז, שם מוכרים חלומות לסטודנטים, לאנשים צעירים וגם לצעירים פחות על "עיתונות", "אקשן", "עניין" ו"עבודה עם משמעות". כך יוצא שאנשים שחלקם לא ביקרו באריאל אולי מעולם, עמלים על סיקור פיגוע במסגרת ה"עבודה עם משמעות".
רבים טוענים כי בסך הכל היה מדובר במשמרות סופ"ש במערכות "התקשורת" ולכן סיקור הפיגוע באריאל היה יחסית מצומצם. אבל, איכשהו, ניתן לנחש בשיא הזהירות, שפיגוע בעיר אחרת היה מביא להקפצה ולשינוי ב"משמרות הסופ"ש". הבדלי הוויליום בעוצמת סיקור הפיגועים בין תל אביב לאריאל, הם תוצאה של פליטת תת מודע.
אנשי "התקשורת" שנמצאים לא מעט בתל אביב, חרדים יותר מפיגוע בבר באזור המחייה שלהם: הם לוקחים אירוע שכזה עמוק לבטן הרכה, חווים אותו על עצמם, מריצים בראש תסריטי אימה, בודקים מה שלום בני משפחתם הקרובה. והסיקור שלהם - בהתאם. ומנגד, אריאל, נו, מבחינתם זה פיגוע שכלל איננו מפחיד. וללא אימה, תת המודע הרגוע הוא זה שמנהל את השידור.
