זר שהיה מבקר כאן והיה רואה את הכותרות, היה משוכנע שישראל היא המדינה המושחתת ביותר בעולם. כשילדי ישראל שומעים את השיח כאן מהרשת ועד הטלוויזיה, הם משוכנעים שנולדו למדינה רקובה, מדינת כל אנסיה. מדינת כל פושעיה. מדינת כל גנביה.

הקולקטיב הישראלי כבר גיבש את תפיסתו לגבי המדינה שהייתה כל כך תמימה ונקייה עם היווסדה לפני לא הרבה שנים: מדינה שבה נשיא המדינה, שרים וגם ראש ממשלה, נשלחים לכלא, היא מדינה שכתם ענק של שחיתות דבק בה לנצח. מדינה שפוליטיקאים ואפילו מפקדי משטרה מעורבים בהטרדות וגניבות, היא מובילת הסיאוב והשחיתות בעולם.

עוד לפני גזר הדין של אולמרט, בשלהי פרשת זדרוב, עמדתי בפני מתקפה מבית. ילדי, בראשות הבת שלי דנה, לא הרפו והקשו עלי בשאלות שכנראה צפות מאוד בקרב הנוער בישראל. שאלות על פרשת זדרוב. על תהיות עמוקות בפרשה הזאת ועד פסק הדין הקרוב של ראש הממשלה לשעבר. ראיתי כיצד האמון שלנו היה כאן עשרות שנים - מתפורר. כיצד מוסדות שהיו האמינים ביותר שנות דור כבר אינם כל כך אמינים: משטרה, בית משפט כנסת וממשלה.

בעידן בו אנחנו מוצפים במידע, בכל מדיה וכל מכשיר, וכל מידע וכל שמועה וכל ערעור או ספקולציה, חודרות בתוך שעות לכל אחד, המדינה הצעירה, הדמוקרטית שלנו, כבר נראית ובוודאי בקרב הנוער, כמדינה שהרוע וההשחתה גברו.

התשובה שלי הפוכה מהתדמית שנצרבה כאן. מדינת ישראל היא המתנקה ביותר בעולם. מדינה שחוקרת את שוטריה ושריה, היא החוקרת, המנקה ולכן הפחות מושחתת בעולם. מדינה שמעמידה לדין ואף מכניסה לכלא את בכיריה וגדוליה, היא מדינה שכל אדם שווה בפני החוק, שאין איש כאן מעל לחוק, שכל שחיתות כאן נחשפת, שאין מורא מטייקוני כלכלה או פוליטיקה.

אנחנו מכירים מדינה שבודקת, חוקרת, חושפת, שופטת כל כך? העובדה שישראל חושפת את מושחתיה לא אומרת שאנחנו מוצפים מושחתים אלא שאצלנו הם נתפסים. שישראל היא במאיון העליון של יושר ציבורי וניקיון.

לא בושה אנחנו צריכים לחוש היום, אלא גאווה. דוגמא ומופת למדינות העולם שרובן מחביאות את המושחתים, מגינות על המטרידים, שומרות על הגדולים והחזקים והדורסניים.

אם גאוותנו על שחיים אנחנו במדינה אשר חוקרת ושופטת נשיא וראש ממשלה ושרים ובכירי משטרה, הרי השבוע ראינו כיצד תופעה חיובית מגיעה לקיצוניות של יתר תחקירנות וחטטנות. זה החל בחרושת שמועות מרושעות על ראש פרוייקט החץ שברגע הפך מיקיר בטחון ישראל לשמועות ותחקירים שרמזו ברמזים עבים עד כדי ריגול. יאיר רמתי קם בבוקר כחתן פרס ביטחון ישראל והלך לישון כמי שחשוד בתקשורת כעבריין שחטאו גובל אפילו בהסגרת סודות מדינה. זמן רב ועוגמת נפש גדולה נדרשו עד שהוסבר והוברר שחטאו היה באי עמידה בכללי ביטחון שדה. חבל!

בשבוע שעבר מגיעה לשיאה עוד פרשה הזוייה והיא חקירת אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. לאורך חודשים נשמעות האשמות עובדים שפוטרו מעבודתם. תחת כל עץ רענן נשתלת ידיעה על האשמותיהם. אני קורא, שומע ורואה, ופשוט איני מאמין שהאשמות שוליות, שיקריות ואף מגוחכות, זוכות לעדנה בזכות חקירה צפוייה של הגברת נתניהו. קשה שלא לתהות כיצד טענות כל כך זוטות מגיעות לכלל חקירה שגורמת לגברת נתניהו הטרדה ועגמת נפש ולנו כמדינה עוד סחרור מיותר לגמרי.

חקירות מגוחכות כאלה, הן שגורמות לטשטוש העיקר מול התפל. כשחוקרים נושאים פרוצדורליים שצריכים להיות מטופלים בבירור והסדרה, גורמים לכך שחקירות שחיתות ושוחד מאבדות ממשקלן. גורמים לגופים החוקרים אבדן לגיטמציה בפרשות המשמעותיות והראויות כן לטיפול.

הכותב הוא ד"ר גיל סמסונוב, שותף במשרד הפרסום גליקמן שמיר סמסונוב, שימש כיועץ למשה ארנס ובנימין נתניהו בקמפיינים פוליטיים וחתום על דוקטורט שעסק ב"דור הנסיכים".