הפגנות הן מצד אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה ומצד שני אירוע בעל פוטנציאל נפיץ. האם בהכרח כל הפגנה סופה להיתקלות ועימותים עם כוחות הביטחון? כמו כל דבר במזרח התיכון, גם לשאלה הזאת התשובה הינה מורכבת. 

מחד, הפגנה שקטה ורגועה היא חלומה של המשטרה. מאידך, הפגנה שכזאת תקבל אפס סיקור תקשורתי, אפס תהודה ותישכח בתהום הנשייה תוך החמצת הייעוד המהותי שלה – השפעה על סדר היום הציבורי ועל מקבלי ההחלטות.

כתוצאה מכך, אנו עדים להפגנות רוויות בפרובוקציות ובהיתקלויות שבאופן טבעי מושכות את פוקוס העדשה אליהן ומזכות בחשיפה תקשורתית נרחבת. אם נרצה, מצאנו מתאם בין גובה הלהבות בהפגנה לגובה החשיפה התקשורתית ועוצמתה.

אם כך, מה תפקידה של המשטרה בהפגנה, האם בהכרח חייבת המשטרה להישאב לתוך המשוואה הזאת ולהיות ככלי שרת בידי האינטרס לחשיפה תקשורתית? בשבוע שעבר בג"צ קבע (ולא בפעם הראשונה, גם בנושא ההפגנות מול ביתו של היועמ"ש מנדלבליט בפתח תקווה בג"צ התייחס לסוגיה) כי זכות ההפגנה בדמוקרטיה עולה על זכותו של הפרט לשקט ושלווה במוצאי השבת, גם אם איתרע מזלו והוא גר בסמוך לבית ראש הממשלה (או לבית היועמ"ש). כך כתב שופט העליון עוזי פוגלמן בפסק הדין מן השבוע שעבר: "...הגם שאין חולק כי לקיום ההפגנות בלב שכונת מגורים ישנן השלכות כבדות משקל על מרקם החיים של התושבים ועל רווחתם, איני סבור כי אלו מצדיקות פגיעה כה דרסטית בחופש הביטוי ובחופש ההפגנה...". 

קצין אגף המבצעים של מחוז ירושלים, נצ"מ אמיר ארזני, בעל ניסיון של מאות אם לא אלפי הפגנות בעיר הבירה, התריע בפני בג"צ. לדבריו, המשטרה שואפת לאכוף את צופרי האוויר כבר מהשעה 21:30, אך "כל כניסה כזו נדרשת לעימותים מול המפגינים. זה לוקח שעות, לא דקות. מדובר במאות אנשים. לכן, להיכנס ולהוציא את הכלים דורש הפעלת כוח שהוא לא סביר".

אם תרצו, בג"צ מטיל על כתפיה של המשטרה חובה כפולה ובה סתירה פנימית. לאפשר את ההפגנות בתצורה ובמקום הנוכחיים אולם כבמטה קסם לעשות הוקוס פוקוס ולהפסיקן בזמן נתון שנקבע מראש (21:30 לצופרים ו- 23:00 למגפונים).

העימותים הקשים, המכות, הדחיפות, המעצרים, המכת"זיות, הפרשים, היס"מ ומג"ב הם תוצאה ישירה של קונפליקט זה. כאשר המפגינים מסרבים להתפנות, צריך לפנות בכוח. 
איזה כוח? כמה כוח? זה בד"כ במדרגים שהולכים ועולים ככל שהמפגינים מסרבים להתפנות. לרוב זה יתחיל בבקשות של השוטרים למפגינים לפנות את הכבישים ולאפשר תנועה, אחרי כן זה יעבור לכריזה, פרשים יתחילו להתקדם לקראת המפגינים כאות אזהרה, שוטרי לוחמי מג"ב יציבו את מחסומי הברזל וינסו לדחוק את המפגינים אל מאחוריהם. ומה עושים אם כל זה עדיין לא עוזר? אם המפגינים מפרים את החוק ומסרבים להפסיק? כאן אין מנוס אלא להתחיל פינוי באופן אקטיבי. 

האמת חייבת להיאמר: 3 שנים שירתתי במדי המשטרה, הייתי בעשרות הפגנות ואירועי סד"צ (הפרעה לסדר ציבורי) ולא ראיתי מעולם פינוי בכוח/ ביצוע מעצרים שמשתקפים יפה בעדשת המצלמה. כאשר שוטר מבקש מאדם להתלוות אליו כי הוא מעוכב/ עצור חובה עלינו לציית לאיש אכיפת החוק. בפועל, אף אחד לא שש ללכת למעצר וכך אנו מקבלים תיגרות וחילופי מהלומות. 

מבחינת המשטרה, התמונות הללו מסבות נזק משמעותי שפוגע אנושות באמון הציבור. המשטרה מצטיירת כמי שנוקטת עמדה ובוחרת צד אחד על פני האחר. בפועל ברוב הפעמים אין הדברים כך, ההתלהמות מתחילה בשל חוסר שיתוף פעולה וחוסר ציות של ציבור המפגינים. אבל בסופו של יום מי שמשלמים את המחיר הם השוטרים בשטח. בהפגנות המדוברות המפגינים בחלקם מפעילים אלימות קשה נגד השוטרים ומשליכים לעברם חפצים קהים, קופסאות שימורים ואף את מחסומי הברזל הכבדים. למעשים אלו עלולים להיות נפגעים קשים בנפש ועם זה המשטרה לא יכולה ולא צריכה להסכים. 

לא מפתיע אם כן, ששוטרים וקציני משטרה חשים תסכול עמוק הן מצד החלטות המטילות עליהם משימות שהן על גבול הבלתי אפשרי, הן מצד הסכנה לחייהם והן בשטח בו הם סופגים קללות, נאצות, גידופים ואף מכות פיזיות. אולם שוטר הוא אינו אדם מן הישוב, שוטר הוא זה שעבר הכשרות מקיפות בנוגע לבסיס החוקי עליו נשענת סמכות השוטר ועל הצורך לתפקד באופן ראוי וערכי בשטח גם תחת לחץ כבד. 

שוטר וקל וחומר קצין משטרה נמדד בערכיו, ביכולת ההכלה שלו ובניהול הזירה. שלא ישתמע מזה כי על השוטר להרכין ראש בפני ההשפלות והאלימות המופעלת נגדם, חלילה. על השוטר לוודא כי מי שמפר את החוק ונוהג בצורה פרובוקטיבית ואלימה יובא כלאחר כבוד (גם בכוח אם צריך) לתא המעצר ושם להמשיך טיפול כחוק. הדרך של שוטר להשיב על מהלומות זה בהגשת כתב אישום על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו/ תקיפת שוטרים וכו'. שוטר, ובוודאי קצין משטרה בכיר, אינו יכול בשום מצב להרים אגרוף "ולהחזיר" לאזרח שתקף אותו. גם אם "הוא התחיל". 

בניגוד לכל גוף אחר, המשטרה פועלת בזירה ציבורית- פומבית, רווית תקשורת. בהדרכות ובהכשרות בקורסים לשוטרים במכללה המשטרתית בבית שמש קראנו לזה "משטרה בשידור חי". כל שוטר החל מיומו הראשון במשטרה אמור לדעת, להבין ולהפנים כי הזירה היא זירה שמצולמת 24/7. חלה על כל שוטר החובה לשמור על ערכי המשטרה שהם "לשרת ולהגן" ללא קשר אם זה שירות בתוך התחנה או ברחוב רווי מצלמות.

אינני מכירה באופן אישי את סנ"צ ניסו גואטה, אולם שמעתי שהוא קצין מצויין וערכי בעל ניסיון של שנים רבות בעבודת המשטרה. אני מציעה שלא נשפוט אותו על גיליוטינת המקלדת בכיכר הרשתות החברתיות. ננסה להבין את הסיטואציה ואת התסכול הרב במקום בו המדינה שמה אותו. את המשימה הבלתי אפשרית שהטילו על כתפיו. אם הוא שגה, הוא צריך להפנים ולתת את הדין על הטעויות שלו, אבל בואו ננמיך ווליום ונזכור כי השוטרים בשטח לא בוחרים את המשימות שלהם. הם מבצעים אותן בתנאים בלתי אפשריים כדי שגם בשבת הבאה יוכלו אזרחי ישראל לעלות לירושלים, להפגין ולמחות. 

*הכותבת היא מנכ"ל גולדפינגר לפידות תקשורת, נצ"מ בדימוס ודוברת משטרת ישראל לשעבר.