מחיר הדירות עולה וחלום הדירה מתרחק. איזו תקווה נשארה לאותן משפחות, וביניהן, המוני עצמאים שנפגעו קשות ועלולות לאבד לא רק את העסק שלהם, אלא אף את הרכוש הפרטי המשפחתי בהעדר יכולת לעמוד בתשלומים השוטפים כגון גנים, חשמל, ומשכנתא
ח"כ אורלי לוי אבוקסיס, הליכוד (צילום יונתן זינדל, פלאש 90)
בשונה ממה שמספרים לנו, העלייה ביוקר המחיה היא לא גזירת גורל. היא גזירה, או יותר נכון – סדרות של גזרות – של הממשלה. אחיזת העיניים מתחילה בהודעות לתקשורת של שרי הממשלה על צמיחה ועל ירידה באבטלה, כשכל הטוב הזה לא יוצא החוצה מדוחות האקסל.
הגזירות האלה, שמעמיסות על כתפי הציבור מאז יוני האחרון, מגיעות דווקא בימים בהם המשק עוד לא התאושש מהגבלות הקורונה שהביאו את שר האוצר לשלוח אנשים להחליף מקצוע במקום לקיים את המוטל עליו במסגרת תפקידו ולמצוא פתרונות.
אם לא די בכך – בדיקה קלה של הגזירות מראה שרובן ככולן נוחתים על כפתיהם של המוחלשים ביותר, על אותם אנשים שלא הצביעו בשביל מרכיבי השעטנז של הממשלה הזאת שהדבק היחיד בה היא לא רק שנאת נתניהו – היא גם שנאת הפריפריה ושנאת חרדים.
מידי יום ביומו אנחנו שומעים על הגדלת מיסים – כמו אגרת גודש שתפגע בראש ובראשונה בישראלים שלא גרים במדינת תל אביב, הגדלת המיסוי על כלים חד פעמיים – שתפגע בחרדים, במסורתיים ובבעלי משפחות גדולות שמארחים בשבת וגוזרים עליהם את אחת משתי האפשרויות – שלמו, או תחללו שבת.
הדבר הכואב ביותר הוא ביטול הסבסוד למעונות היום לילדי אברכים, שהנפגעים העיקריים מכך אלו הילדים והנשים החרדיות. 83% מהנשים החרדיות עובדות, יותר מהממוצע במדינות ה-OECD לעבודת נשים, אבל ביטול הסבסוד מייקר מאוד את הגנים ומשאיר בידי הנשים החרדיות שיקול לא הוגן - האם בכלל משתלם לצאת לעבוד. הם אוהבים שם בממשלה להתהדר ב"דברים שאנחנו עושים כדי להוציא חרדים לעבודה", אבל במקום זאת – מדכאים תעסוקת נשים.
אם לא די בכך, אנו עדים להתייקרות בכל התחומים, חשמל, ארנונה, מים ודלק שמתייקר מכיוון שהמדינה לא מוכנה לוותר על הרווח העודף שלה מעליית המחיר. גל ההתייקרויות מעלה באופן ישיר את ההוצאות של כל אחד ואחת מאיתנו, אך זה רק קצה המזלג. הגל הזה יוביל להעלאת מחירים בכל המוצרים, שכן אלו עלות הייצור מתייקרת ובסופו של דבר מתייקר המחיר אותו ישלם הצרכן הסופי, שגם כך קורס.
כשהממשלה מעלה מיסים, הלכה למעשה היא משדרת גם לשוק הפרטי - ואכן אנו רואים כיצד החברות והרשתות מ׳ישרות קו׳ עם מדיניות הממשלה ומעלות מחירים גם הן.
השבוע עודכן שכר המינימום בידי הממשלה – אך העדכון הוא במקרה הטוב אחיזת עיניים ובמקרה הפחות טוב – לעג לרש, זלזול של ממש: כי מה שמסתתר מאחורי הכותרת היא שחיקה למעשה של שכר המינימום הריאלי: כלומר, אולי מעט יותר שקלים (אבל ממש מעט) בחודש – אך השקלים האלה שווים פחות מבחינת כוח הקניה שלהם. במציאות – מורידים שכר המינימום, ומספרים לנו סיפורים על עלייתו.
גם מחיר הדירות עולה וחלום הדירה מתרחק. איזו תקווה נשארה לאותן משפחות, וביניהן, המוני עצמאים שנפגעו קשות ועלולות לאבד לא רק את העסק שלהם, אלא אף את הרכוש הפרטי המשפחתי בהעדר יכולת לעמוד בתשלומים השוטפים כגון גנים, חשמל, ומשכנתא.
אלה שדברו באופוזיציה על צדק חברתי איבדו את הצפון (תרתי משמע, וגם את הדרום) וביטלו תכניות פיתוח ותחבורה בפרירפיה ודחו הצעות חוק שכתבתי למען קיבוע בחוק של אחריותה של המדינה לביטחון תזונתי. בעוד אנחנו, בממשלה הקודמת, מנענו עוני, כך על פי דוחות הביטוח הלאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה– ואף השארנו את קופת המדינה במצב טוב, אבל הממשלה הזו יוצרת עוני וממשיכה להעמיק את החור בקופת המדינה.
לא מאוחר מידי לבטל את גזירות יוקר המחיה. הדבר הראשון שדרוש הוא לקיחת אחריות – אחריותה של הממשלה לדאוג לכל אזרחי המדינה, גם אלה שלא הצביעו לאחת ממפלגות הקואליציה.
האחריות הזאת צריכה להמשיך לעבר רגולציה על המחירים אותם אנו משלמים עבור מוצרים בסיסיים וצרכי קיום. דבר שלישי ונוסף – הבנה בכלכלה: משק לאחר משבר לא יתאושש כשמדכאים את הצריכה, הוא יתאושש כשמעודדים אותה, וכשמפחיתים את אחוז המס – ישיר ועקיף – תקבולי המיסים למדינה דווקא גדלים, כי אז תהיה יותר צריכה, וסכום המס שיגבה יהיה גדול יותר.
אך לא די בכל אלה. דרוש גם מוסר יהודי שמגדיר מהו צדק חברתי, ומה חובתם של אלה שבידיהם מצוי עתה המנדט לשנות את המציאות – ולא לרעה, כפי שקורה עד עתה.
הכותבת חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס ממפלגת הליכוד, יו"ר השדולה למען הדיור הציבורי ויו"ר שדולת צדק חלוקתי ושיוויון חברתי.
