בשבועות האחרונים הקשב והעניין הציבורי מופנים באופן טבעי למאבק בשינויים מרחיקי הלכת במערכת משפטית.

לא פקידי האוצר יפספסו הזמנות למחטף בדמות חוק הסדרים דורסני ודרקוני שמטרתו לשאוב סמכויות מהשלטון המקומי ויצירת עוד "קופות קטנות" מכספי הרשויות, קרי כספי הארנונה של תושבי המדינה.

בכל העולם המערבי המתקדם, קיימת מגמה ברורה של העברת סמכויות ומשאבים מהשלטון המרכזי אל השלטון המקומי. התפיסה המקובלת והנכונה, יש לציין, היא שהרשויות הן אלו שבקיאות בצרכים הייחודים של התושבים, כאשר לכל רשות מאפיינים ואתגרים שונים. ההנחה כי הממשלה תחליט מה טוב ונכון לתושב, באמצעות הנחתות והנחיות רוחביות המתעלמות מההבדלים בין הרשויות, היא מתיימרת ושגויה, מה גם שכבר עתה מדינת ישראל נחשבת למדינה בה השלטון המרכזי ריכוזי יתר על המידה.

בתקופת הקורונה, אני מזכיר לכולנו, נוכחנו לדעת עד כמה קריטית עצמאותן של הרשויות המקומיות בניהול תחום שיפוטן, בו בזמן שהממשלה כשלה בניהול המשבר וראשי הרשויות לקחו את הניהול לידם, קיבלו את ההחלטות בשטח, פתחו מתחמי בדיקות וחיסונים וקיימו את השגרה בעירם, עד כמה שניתן היה.

בחוק ההסדרים הנוכחי אותו מתכוונת הממשלה לאשר בסוף החודש, מעוניין האוצר להכניס את ידו לכיסן של הרשויות באמצעות הקמת "קרן ארנונה" אליה יפרישו העיריות העצמאיות 49%-35% מסך הגידול העתידי של הארנונה העסקית.

הקרן הוא שם מכובס ל-"קופה קטנה" נוספת אותו רוצה האוצר לייצר לעצמו, בדיוק כפי ש-"קרן הנקיון" שמטרתה הייתה לשפר את כל נושא מתקני פינוי הפסולת ומחזור האשפה הפכה לקרן לשימוש פוליטי וממנה יילקחו בקרוב 600 מיליון שקל, כספי הארנונה של תושבי ישראל. כספי קרן הארנונה נועדו לכאורה לחזור ולהיות מחולקים לרשויות שמקדמות היתרי בניה, רק שבפועל לוקחת המדינה הרבה יותר מאשר מחזירה ומייצרת עודפים שיצטברו תוך 5 שנים למעל מיליארד וחצי שקל, שכמובן לא יוחזרו לעיריות.

וכאילו להוסיף חטא על פשע, מוביל חוק ההסדרים את מדינת ישראל לאסון תכנוני במסגרתו הממשלה מפקיעה את סמכות הרשות בענייני מגבלות רעש, זיהום וצפיפות וכמו כן, שואב החוק סמכויות מהועדות לתכנון ובניה כמו רישוי עצמי ליזמים, אישור מתחמים לפינוי בינוי ללא אישור ותכנון העיריה, ביטול הצורך באישור העירייה לאישור בטאבו ועוד. האם אנו באמת רוצים שמשרדי ממשלה יתעסקו בהחלטה האם תושב יוכל לסגור מרפסת? או בפיקוח על הבניה בכל אתר ואתר? כי זה מה שבסוף יקרה אם לא יבוטלו גזירות אלו.

הסעיפים בחוק ההסדרים מעידים על הכוונה להכפיף באופן אבסולוטי את השלטון המקומי לממשלה.

ראשי הרשויות לא ישתקו לנוכח המהלכים הדורסניים שהממשלה מקדמת כלפי השלטון המקומי ולא ייתנו יד להחלשת כוחו של השלטון המקומי ולהפיכת הרשויות המקומיות לתלותיות לגמרי בשלטון המרכזי ולקיבוע תפקידן כמשאבות כספי ציבור לטובת הסכמים קואליציוניים והעברת כספים בין משרדי ממשלה.

ההחלטה להפסיק באופן גורף את עבודת הועדות לתכנון ובנייה אינה נעשית בקלות דעת, אך במצב בו הממשלה למעשה מובילה תהליכי בניה "מעל לראשינו" ובנוסף עוד מרוקנת את קופות העיריות ומלאימה את כספן, כל שנותר לנו הוא להגיד להם, קחו ועשו את כל זה בעצמכם, אנחנו ממילא מיותרים בעינכם.

הכותב: רן קוניק, ראש העיר גבעתיים