אם יש סוגיה שגם הדברנים שבפוליטיקאים נאלמים דום בהתבקשם להתייחס אליה זוהי סוגיית שחרור החטופים. ואלה שחייבים להתייחס, מתוקף תפקידם בדרך כלל, מדקלמים אמירות שמזכירות את ההתבטאות האלמותית של סגן ראש הממשלה בתקופת מנחם בגין, שמחה ארליך: "מה שאני אומר אני לא חושב, ומה שאני חושב אני לא אומר". אבל זה אחד המקרים שקשה לבוא אליהם בטענות על כך. הסוגיה רגישה, האמת כואבת ואין מי שלא מזדהה עם כאבם של בני משפחותיהם של החטופים, ואין מי שלא מבין לליבם.
האלוף במל' ישראל טל אמר לחיילי האוגדה שבפיקודו ערב הכניסה לסיני במלחמת ששת הימים: "כדי להציל את בני אני מוכן לשרוף את כל העולם". כמובן שמדובר בתיאור רגש חסר גבולות ולא בתכנית אופרטיבית, אבל עוצמת הרגש הזו ושיקול קר אינם בדיוק עולים בקנה אחד. ניתן גם לשער מה הייתה עמדתו של האלוף טל בסיטואציה בה בנו היה בן ערובה. אבל ניתן גם לשער כיצד היה נוהג בעניין. לפני שנים בהופעה פומבית בה הסתייגתי ממחיר מופרז שישראל נדרשה לשלם תמורת עסקת חטופים נשאלתי את השאלה הניצחת: "ולו ילדך היה שם גם היית באותה עמדה". תשובתי במקום הייתה יתכן שלא, ייתכן והייתי מתייצב בכל הכוח לצדכם, וזו בדיוק הסיבה מדוע לא היה צריך לשאול אותי או להתחשב בעמדתי כעמדה אובייקטיבית.
כאשר לאחר המפגש האחרון של המשפחות עם נתניהו נמצא החוכמולוג ששאל: "ואם יאיר היה בעזה ביבי היה נוהג באותו קור רוח?" התשובה היא פשוטה: במקרה כזה הוא היה אמור לפסול את עצמו מהשתתפות בקבלת ההחלטות בנושא זה. זה מה שהיה עושה האלוף ישראל טל לו בנו היה חטוף: הוא היה פוסל עצמו מידית מעיסוק בנושא כי רמת המעורבות הרגשית כל מי שקרוב לאחד החטופים, באופן טבעי ואנושי, מעיבה על שיקול הדעת שלו בעניין.
בנימין שליט ז"ל ניהל מערכה פוליטית מזהירה והציג תוצאה בלתי אפשרית. מבחינת ישראל זו הייתה החלטה פסולה מכל וכל, ותיזכר לדיראון עולם. מבחינת בנימין שליט היה זה מפגן מעורר הערצה של אב שעושה הכול כדי להציל את בנו. ממנו אי אפשר לבקש שיעשה את חשבון הנזק הכללי, אבל מאישי הציבור ניתן גם ניתן. בנימין שליט הצליח כי לא נתן לאיש לתפוס עליו טרמפ. משפחות החטופים עצמן הפכו לבנות ערובה בעצמן בידי "תומכים" ששיקוליהם הפוליטיים לא תמיד עולים בקנה אחד עם טובת החטופים.
פדיון שבויים הינו לכל הדעות מצווה מרכזית. לאורך כל ההיסטוריה היהודית יהודים היו תורמים מממונם למען מטרה זו. גם על פי הרמב"ם אין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים. אבל הוא מביא גם את האמור במסכת גיטין: "אין פודים את השבויין ייתר על כדי דמיהן מפני תיקון עולם" (גיטין מ"ה א) והוא מבאר: "שלא יהיו האויבים רודפים אחריהם לשבותם. במקרה שלנו לאור הנסיבות המיוחדות ישראל מוכנה לשלם יתר על כדי ידי דמיהן. הרבה יתר מכדי דמיהן, אבל לא כל מחיר. לטרמפיסטים על משפחות החטופים יש מילה החביבה עליהם מאז ומעולם וזו המילה "עכשיו".
אם יש קריאה שמחבלת בסיכוי לשחרור זו הקריאה: עכשיו, עכשיו! המתורגמת בערבית מדוברת ל-"בכל מחיר". אבל איך אתה יכול לומר למשפחות שמתן ביטוי לכמיהתן לשחרור מידי של יקיריהן מרחיק מאד את הסיכוי שזה יקרה. האמת היא שהדבר יחידי שיכול לזרז את שחרור החטופים הוא הגברה משמעותית של הלחץ הצבאי על חמאס ולא להפך.
הכותב: מיכאל קליינר, משפטן וחבר הכנסת לשעבר ונשיא בית הדין של הליכוד החל מיולי 2013
