שנת לימודים חדשה יוצאת היום לדרך, ומכאן אני שולחת איחולי הצלחה לרבבות המורים וצוותי ההוראה ומיליוני התלמידים בכל רחבי ישראל. כמי שאמונה על קיימות ובנייה ירוקה, הן בבנייני מגורים והן במוסדות ציבור ובתי ספר, עקבתי  לאורך השבועות האחרונים אחר הדיונים בין הסתדרות המורים למשרד האוצר – ולשמחתי, על סדר היום עלו לראשונה לא רק סוגיות דוגמת תוספות שכר ומעמד המורה, אלא גם על נושאים הקשורים במישרין לאג'נדה הירוקה.

בשנים הרבות בהן התגוררתי ועבדתי באיטליה ובהולנד, הייתי עדה להתפתחות המשמעותית בהטמעת אג'נדה זו במערכות החינוך – עניין שבא לידי ביטוי גם במבני בתי הספר והגנים, וגודל הכיתות, וגם בתכנון הפיזי. התפתחות זו, ועל כך מעידים מחקרים שנעשו ברחבי העולם, היא בעלת השלכות חיוביות לא רק בהיבט של הישגי התלמידים, אלא בעיקר בכל הקשור לבריאות הפיזית והנפשית שלהם. השורה התחתונה ברורה: השקעה בבנייה ירוקה, מחזירה את עצמה בעשרות מונים.

מדינת ישראל נערכת אף היא לאתגר הזה. כניסתו לתוקף של תו תקן ירוק 5281 בחודש מרץ האחרון, מחייבת כיום כל קבלן המקים בניין או מוסד ציבור, לאמץ את התקן במסגרת פעילותו. היעד הוא שכבר בעתיד הקרוב נראה יותר ויותר בתי ספר מטמיעים רכיבים "ירוקים" – דוגמת שילוב של תאורה טבעית בכיתות באמצעות חלונות הכוללים מערכות הצללה, אוורור נאות ההופך את האוויר לנקי ובריא בהרבה, בידוד תרמי של הקירות וכן שילוב של צמחייה טבעית בחדרי הכיתות, באולמות ומעבדות, כמו גם בחצרות בתי הספר.

בשנים הבאות כל המרכיבים הללו יהיו חלק בלתי-נפרד מהמפרט של בתי הספר. אני מאמינה כי הדבר יתורגם גם לשיפור הישגי התלמידים ולעלייה בדירוג הלא מחמיא של ישראל בקרב מדינות העולם המערבי.

בידול הכרחי
במוסדות החינוך של המחר, נושא נוסף בעל חשיבות גדולה נוגע למספר התלמידים בכיתות. השאיפה היא להקטין את הכמות מכ-40 תלמידים בממוצע כיום לסדר גודל של 25-20 תלמידים – כפי שמקובל במרבית מדינות אירופה וצפון אמריקה. גם למהלך כזה, השלכות חיוביות על בריאותם הפיזית והמנטלית של התלמידים וכמובן על הישגיהם.

על רקע גידול האוכלוסייה, צפויה ישראל למנות בשנת 2050 כ-18 מיליון תושבים – מה שיגדיל באופן ניכר את מספר התלמידים במוסדות החינוך. המשמעות היא שאנו צפויים לראות יותר ויותר בתי ספר וגני ילדים משולבים בתוך מגדלים בעלי שימושים מעורבים, הממזגים בין מגורים, מוסדות ציבור, מסחר ומשרדים.

אדריכלית לילך רז (צילום תומר בלישה)

דעתי בנושא זה מעורבת. מחד גיסא, העלייה לגובה היא הכרח, לאור היעדר עתודות קרקע להקמת מאות בתי ספר חדשים על פני שטחים נרחבים. מאידך גיסא, על מקבלי ההחלטות לדאוג לכך שהסביבה הלימודית של התלמידים לא תופר על ידי העוברים והשבים, דיירי המגדלים, באי המשרדים, החנויות, הקניונים והמרכזים המסחריים שמן הסתם יוקמו בסמיכות למוסדות החינוך. הבידול בין בתי ספר וגני הילדים לבין שאר המערכות במגדלים הוא חיוני.

באותם בתי ספר וגנים שייבנו במגדלים, יהיה צורך כפול ומכופל באימוץ האג'נדה הירוקה. הטמעת נושאים אלמנטריים – אוורור כהלכתו, בידוד אקוסטי ותרמי, אור טבעי בכיתות, חשיפה לטבע עירוני – יהוו אתגר משמעותי לנו, האדריכלים, ולכל מי שיהיה מעורב בהקמת אותן מוסדות חינוך עתידיים.

עם זאת, וכמי שרואה את האג'נדה הירוקה כ"שובר שוויון" באיכות החיים ובבריאות הפיזית והנפשית של כלל תושבי ישראל בדורות הבאים, הייתי ממליצה לשדרג ולהחמיר את הקריטריונים לבנייה ירוקה במוסדות ציבור בכלל ובבתי ספר בפרט. הסיבה היא פשוטה: בתקנה המחייבת עמידה בתקן 5281 ומתייחסת למוסדות ציבור, הוענקו לרשויות המקומיות הקלות משמעותיות ביחס לתקנות המחייבות את בנייני המגורים. את ההקלות הללו יש לבטל ובהקדם – בסופו של דבר, חשוב לזכור כי הילדים של כולנו מבלים באותם מבני ציבור חלק נכבד משעות היממה. שנת לימודים פורייה ומלאת חוויות.

*הכותבת, אדריכלית לילך רז, היא מבעלי משרד האדריכלות גרינר קיימות ובנייה ירוקה