"Hidradenitis Suppurativa" (הידרדניטיס סופורטיבה) היא מחלה כרונית, שקטה, כואבת ומייסרת, אשר מוכרת רק למעטים בציבור הרחב. על אף שמספר ניכר של מטופלים בישראל מתמודדים עמה, המודעות למחלה נמוכה, ואבחונה מתעכב לעיתים במשך שנים. כך על פי ד"ר פיראס אלעוברה, רופא עור ומין בקופת החולים כללית.

בקרב האוכלוסייה הערבית, המחלה נפוצה במיוחד, אולם נפקדת כמעט לחלוטין מן השיח הציבורי. מדובר במחלה שאינה מדבקת, אך השלכותיה על איכות החיים קשות ומלוות בכאבים תת-עוריים חוזרים, אבצסים מוגלתיים וצלקות קבועות. ברבים מהמקרים, חולפות שנים עד שהמטופל זוכה לאבחנה מדויקת, לעיתים לאחר סבל פיזי ורגשי מתמשך.

רופאי עור בישראל מדווחים על שכיחות גבוהה במיוחד של המחלה בקרב האוכלוסייה הערבית. מחקר ישראלי עדכני, שפורסם בשנת 2024 בכתב העת "Israel Medical Association Journal", העלה כי כ-0.5% מהאוכלוסייה הערבית סובלים מהמחלה, שיעור הגבוה פי חמישה לעומת האוכלוסייה היהודית. ממצא זה נתמך גם בדיווחים קליניים שוטפים מן השטח. השילוב בין תחלואה גבוהה לאבחון מאוחר מהווה קריאת השכמה, גם לקהילה הרפואית וגם לציבור.

בתמונה: ד"ר פיראס אלעוברה, רופא עור ומין בקופת חולים כללית. קרדיט: יח"צ

הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלה דלקתית כרונית של זקיקי השיער, המתפתחת באזורים מוצנעים בגוף כמו בתי השחי, המפשעות, מתחת לשדיים או באזור הישבן. בניגוד לדעה הרווחת, המחלה אינה נובעת מהיגיינה לקויה או מזיהום. היא מתבטאת בהופעתם של נגעים תת-עוריים כואבים, גושים דלקתיים ואבצסים מלאי מוגלה. במקרים ממושכים, הנגעים מותירים צלקות עמוקות, העלולות להגביל תנועה ולפגוע בדימוי העצמי ובתפקוד היומיומי.

לצד הרכיב הגנטי המוכר, קיימים גם טריגרים סביבתיים והתנהגותיים. חלקם שכיחים יותר בקרב החברה הערבית ועלולים להשפיע על התפרצות המחלה או להחמיר את מהלכה. בין גורמי הסיכון המרכזיים ניתן למנות עישון, עודף משקל ולבוש צמוד. המחלה נוטה להופיע בשכיחות גבוהה יותר בקרב מטופלים עם רקע משפחתי דומה, כאשר התופעה מתועדת היטב גם באוכלוסייה הערבית.

חשוב להדגיש כי גם הטיפול המתקדם ביותר לא יוכל לחולל שינוי של ממש כל עוד נמשכת החשיפה לגורמי הסיכון. הצלחת ההתמודדות עם המחלה תלויה לא רק בטיפול התרופתי, אלא גם ובעיקר בבחירות היומיומיות של המטופל. שינוי אורח החיים איננו בגדר תוספת, אלא תנאי הכרחי לשיפור מהותי באיכות החיים.

על פי מחקרים עדכניים, פרק הזמן הממוצע בין הופעת הסימפטומים לבין קבלת אבחנה מדויקת עומד על כשבע שנים, זמן יקר שבמהלכו המחלה עלולה להחמיר ולהותיר נזק בלתי הפיך לעור ולרקמות. העיכוב באבחון נובע לעיתים מהשוואה שגויה לאקנה, ולעיתים כתוצאה מתחושות בושה או מבוכה, בעיקר כאשר הנגעים מופיעים באזורים אינטימיים.

תחושות אלו עלולות להרתיע את המטופלים מלפנות לרופא עור, וכך למנוע מהם טיפול יעיל בשלב מוקדם. בכל מקרה של הופעת גושים כואבים חוזרים, יש לפנות לבירור רפואי. רופאי עור מכירים את הסימנים הקליניים של המחלה, ויוכלו לקבוע אבחנה או להפנות את המטופל למרפאה ייעודית.

הטיפול במחלת "HS" מותאם לחומרת התסמינים ולהשפעתם על שגרת חייו של המטופל. בשלביה המוקדמים ניתן להסתפק באמצעים פשוטים יחסית, שמירה על היגיינת העור, הפסקת עישון, ירידה במשקל, לבוש רפוי והימנעות מגילוח באזור הפגוע. בנוסף, קיימים טיפולים תרופתיים, החל ממשחות מקומיות ואנטיביוטיקה, ועד טיפולים הורמונליים במקרים מסוימים.

בשנים האחרונות חלה פריצת דרך של ממש עם כניסתם של טיפולים ביולוגיים מתקדמים, המיועדים לעכב את פעילות מערכת החיסון באזורים דלקתיים. טיפולים אלו מכוונים למנגנונים ספציפיים בגוף אשר מעורבים ביצירת האבצסים, ובכך מפחיתים את תדירות ההתלקחויות, מקלים על הכאב ומונעים את הופעתם של נגעים חדשים.

היתרון המשמעותי של טיפולים אלה טמון ביכולתם לסייע גם לחולים במצב מתקדם, ובעיקר למי שלא הגיבו לטיפולים קודמים. בחלק מהמקרים, כבר לאחר מספר שבועות מתחילת הטיפול, נרשמת ירידה ניכרת במספר הנגעים, הקלה בכאב ושיפור ממשי באיכות החיים.

עוד ב-

בשורה לנשים עם סרטן שד: זה הטיפול החדשני שמתבצע בארץ

לכתבה המלאה

הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלה כרונית מורכבת ובעלת השלכות רחבות היקף על חיי המטופל. עם זאת, אבחון מוקדם, מודעות ציבורית, גישה טיפולית מותאמת ושינוי הרגלים עשויים לחולל מפנה דרמטי במסלול המחלה, ולהוביל לשיפור ניכר באיכות החיים של הסובלים ממנה.