בשנים האחרונות מתרבים בישראל הדיווחים על התחזקות דתית ועל ישראלים שבוחרים להתקרב למסורת, אך במקביל מתרחשת גם תנועה בכיוון ההפוך: צעירים וצעירות שגדלו בחברה החרדית ובוחרים לעזוב אותה.

כעת מתפרסמים נתונים חדשים שמנסים לכמת את התופעה, ומגלים כי שיעור העוזבים בקרב הדור הצעיר גבוה יותר מכפי שהוערך עד כה. חשוב לציין כי עזיבת החברה החרדית אינה בהכרח יציאה מהדת, ורבים מהעוזבים ממשיכים להגדיר את עצמם דתיים או מסורתיים.

הנתונים החדשים פורסמו בעקבות ניתוח שערכה מחלקת המחקר של עמותת "יוצאים לשינוי" לנתוני מפקד האוכלוסין. בניגוד לנתוני שנתון 2025 של העמותה, שהתבססו על הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הפעם מדובר בניתוח של בסיס נתונים רחב בהרבה.

לדברי ד"ר אדר אניסמן מהעמותה, זו הפעם הראשונה שבה ניתן לבחון את שיעורי העזיבה על בסיס מדגם של כ־15% מהחברה הישראלית. "יוצאים לשינוי" מפרסמת שנתון בנושא מדי שנה, וזהו השנה החמישית ברציפות שבה יוצא השנתון המרכז את הנתונים על יוצאי החברה החרדית.

ומה המספרים מראים? לפי הניתוח החדש, 13.6% מהצעירים שגדלו בחברה החרדית עוזבים אותה עד גיל 30. הפער בין המינים משמעותי: בקרב הגברים השיעור מגיע ל־15.3%, ואילו בקרב הנשים הוא עומד על 11.9%. מדובר בעלייה לעומת הנתונים שפורסמו בשנה שעברה, אז הוערך שיעור העזיבה הכולל ב־11.6% - 13.5% בקרב גברים ו־9.6% בקרב נשים. במילים אחרות, הנתונים החדשים מעלים את ההערכה בכשתי נקודות אחוז. 

בתרגום פשוט יותר: אם ניקח 100 בנים שגדלו בחברה החרדית, עד שיגיעו לגיל 30 צפויים לפי הנתונים בערך 15 מהם לעזוב את החברה החרדית. בקרב 100 בנות, המספר עומד על כ־12. כלומר, עבור ילד חרדי צעיר מדובר בקירוב בסיכוי של אחד מכל 6.5, ועבור ילדה חרדית בכ־אחת מכל 8.4 לעזוב את החברה החרדית עד גיל 30. עם זאת, זהו נתון סטטיסטי על קבוצה ולא תחזית אישית לגבי אדם מסוים, והוא גם אינו אומר שהעוזבים הופכים בהכרח לחילונים: לפי נתוני הסקר החברתי, 66% מהעוזבים נותרים דתיים או מסורתיים־דתיים. 

חרדים \ צילום: חיים גולדברג פלאש 90

עוד ב-

מעל 260,000 ישראלים עזבו: הנתון המדאיג שנחשף על ידי הלמ"ס

לכתבה המלאה

חשוב להדגיש כי המונח "יציאה בשאלה" עלול ליצור תמונה מטעה. לפי הנתונים, עזיבת החברה החרדית אינה בהכרח נטישה של האמונה או של אורח החיים הדתי. למעשה, רוב העוזבים ממשיכים להגדיר את עצמם דתיים או מסורתיים־דתיים, ורק מיעוטם עוברים לזהות חילונית. במקרים רבים מדובר פחות בוויתור על האמונה ויותר ביציאה מהמסגרת החברתית החרדית ובחירה לחיות את הזהות היהודית והדתית בצורה פתוחה ומודרנית יותר – למשל בכל הנוגע ללימודים, תעסוקה, לבוש, תרבות והשתלבות בחברה הכללית.