דווקא אחרי סיום המלחמה והחזרת כל החטופים, תמיר סטיינמן, כתב ומגיש חדשות 12 והעיתונאי שחווה ימים קשים מאוד באותם ימים שחורים של ה-7 באוקטובר כאשר שידר מהשטח, איבד חברים קרובים והודה לא פעם כי נכנס למצב נפשי לא פשוט, סיכם את התקופה הקשה שעברה עליו בשנתיים האחרונות.

סטיינמן סיפר בראיון לאסייג בין היתר: "הייתי לבד בבית, אשתי יעל, שני הילדים ומסי הכלב נסעו לגור אצל ההורים של אשתי כדי שאני אוכל לנהל את האירוע. היה רגע אחרי שהם חזרו הביתה, אחרי איזה חודש, שהסתכלתי על הדלת ואמרתי לעצמי שתבוא משטרה, עובד סוציאלי, איך הם נותנים לי להיות איתם לבד בבית? הרגשתי שאני עובר עם עצמי משהו, טלטלה רגשית, פחדתי לפגוע בהם, בעצמי. עם הזמן אתה משתחרר, זה עובר ואתה מתחזק, המשפחה היא העוגן שלי, במובן מסוים טוב שהם חזרו הביתה כי הם חיזקו אותי וככה החזירו אותי לחיים"

על טיפול רפואי הוא הרחיב: "בשנתיים האחרונות חוויתי לא מעט תופעות של טראומה, אני מניח שהצופים שלנו גם, הם יודעים על מה אני מדבר. חלק מהפנים שפתאום אתה לא כל כך מרגיש ובעיניים אתה לא כל כך רואה כמה שבועות, הלכתי לרופאים ושאלתי. לאט לאט זה משתחרר, אבל זה קצת מפחיד כי אתה לא באמת מבין מה קורה, אבל יש כל כך הרבה אנשים שחווים את זה, קשה לי לדבר על עצמי".

על עזיבת תפקידו אחרי 14 שנים ככתב לענייני דרום: "עזבנו את באר שבע, עברנו לשרון, אבל אם להיות כן במאה אחוז הלב שלי וחלק ממני באמת עדיין שם. אני שומר על קשר עם התושבים, עברנו ביחד כל כך הרבה. אירועים שחווינו ביחד, כמו להיכנס תוך כדי האזעקה למשפחה שהבית שלה נפגע, האזעקה מסתיימת ואז אתה מגלה שהצלם שלך חוטף התקף לב. ילדה מקסימה בת 13 בשם רוני לפני שבועיים שלחה לי וידאו ואמרה 'שמעתי שאתה קצת לא הרגשת טוב ורציתי לחזק ולשמח אותך'. הם באמת בתוך הלב שלי, הם לא יודעים את זה לפעמים, אני מוצא את עצמי, כמו עם ההודעה הזאת, יושב באוטו וזה עושה לך משהו, זה מזיז לך משהו בלב".

הוא הסביר לגבי המעבר למקום מגורים אחר ומרוחק: "זה היה חלק מזה. אני 14, 15 שנים מסתובב שם וגם בעבורי משהו באמון נשבר, מקבלים מלא תקציבים, משאבים וכסף, לי באופן אישי קצת חסר יחס, לב, חיבוק. לפני כמה ימים היה את הפוסט של רום ברסלבסקי ששבר את הלב של כל המדינה, את רואה בן אדם שחוזר מהתופת ומרגיש לבד. אנחנו צריכים קצת יותר לחבק את האנשים האלה, בכלל אחד את השני, עברנו טראומה כל כך קשה. בשבעה באוקטובר מישהו פתח לי את השער ואמר לי 'תיכנס לגיהינום', אתה רואה דברים שבני אדם נורמליים לא אמורים, שיא הרוע האנושי".

על אירועי אותו הבוקר הוא סיפר: "זה קרה מאוד מהר יחסית, כי התחלתי לקבל הודעות של 'הצילו, יש כאן מחבלים'. היה רגע אחד, ביום שאחרי, שהבנתי שאני אהיה הבן אדם שיצטרך לעשות את הכתבות השמחות של החזרה הביתה של התושבים ולא רציתי. זה כאילו הכול בסדר, לטשטש, לטייח ואף פעם לא יהיה שוב בסדר בתחושה שלי. עם הזמן אתה מבין שאין מה לעשות, חייבים להמשיך וזה באמת חלק מהתכונות של העם המדהים הזה. אני מסתכל על התושבים שחוזרים הביתה, יותר מ-90 אחוז, זה סוג של נס, הם אנשים מדהימים ואני שואף גם מהם את הכוח".

רק לאחרונה סטיינמן דיבר בתוכנית של גלית גוטמן ויואב לימור בקשת 12, שם נשאל על ידי לימור: "אתה כבר מצליח לסגור מעגל מאותו הבוקר?", כאשר שטיינמן פתח את הלב וסיפר: "אני חושב שהצלקת הזאת על הלב תישאר לי עוד קצת זמן".

כתב חדשות 12 המשיך: "מדובר בקצת חמלן ואמון שיחזור לצבא ולמדינה אחרי שהתושבים בעוטף הופקרו. מבחינתי, מאז ה-7 באוקטובר זה ללכת עם רגשות אשם, עם לב כבד, עם שאלות גדולות של האם יכולנו לעשות דברים אחרת גם לפני ה-7 באוקטובר. להתריע, לשאול שאלות בצורה חזקה יותר. וגם ביום ההוא, אם היה אפשר לעשות יותר כדי לנסות ולעזור לקצת יותר אנשים".

סטיינמן חשף את מצבו הבריאותי מאז: "אני אספר לכם שזה גם נוגע ברמה הבריאותית. כאבים בחזה, שלושה אישפוזים בבית חולים. הלכתי עם חצי פנים משותקות למשך ארבעה ימים בלי שאף אחד יודע. עיוורון זמני למשך שבועיים שאף אחד לא יודע להגיד לי למה".

עוד ב-

תמיר סטיינמן חושף את מצבו: "כאבים בחזה, 3 אישפוזים ופנים משותקות"

לכתבה המלאה

לסיום סיפר: "לפני שבוע הלכתי לקרדיולוגית לבדוק את הלב, ובסוף היא אמרה לי 'הכל תקין, כנראה שמדובר בלב שנשבר'. היא צדקה, זה לא רק אני זה כולנו. הרבה אנשים באים אצלה ומרגישים את העומס הזה. אבל אני נאחז בימים אלה בתקווה ובחיוך שחוזר עם חזרת החטופים והרצון לקום מחדש ולתאחד. חיכינו יותר מדי זמן וזה סוף סוף קורה".