מיכל ויצמן (הלוא היא מיכל הקטנה) מרבה לשתף את 326 אלף עוקביה באינסטגרם בנפתולי נפשה וחייה הפרטיים כשלא פעם היא גם משתפת בפרטים אינטימיים מחייה, חושפת קשיים ובעיקר לא מתחמקת גם מהשאלות הקשות שמאות אלפי עוקביה מאתגרים אותה איתן.
היום (רביעי) יום האישה, בין עשרות הפוסטים המעצימים החוגגים נשים, ויצמן בחרה לשתף דווקא בטקסט מורכב החושף שוב את הצדדים הפחות זוהרים בחייה של מי שמקפצת על הבמות ומחייכת ככוכבת ילדים נערצת, אך כשהיא מורידה את האיפור והבגדים חוזרת להיות מיכל ויצמן בדואליות שלא תמיד פשוטה או קלה.
"אני נעה בין כל האנשים, בין כל הרעשים, הלחצים בכבישים החברים שבאים והולכים", פתחה את הטקסט הארוך ששיתפה עם מאות אלפי עוקביה. "אני זזה ונושמת, חוגגת את הרגע ובבוקר קצת נשברת ובלילה מחשבת מחדש מסלולים".
"אני עפה גם כשכולם אוחזים בי אל הקרקע רוצים עוד קצת ועוד טיפ טיפה מקיומי", המשיכה ותיארה באופן ציורי את הקושי המלווה אותה בחייה. "אני ממשיכה בקצב אחיד, ממשיכה בשלי, סופרת עננים. אני חיה, אני בוערת. אפילו כשהמסיבה נגמרת, אני רק מתחילה להאמין. גם כשהשמש לא כל כך נגישה, אני מוצאת את היופי בדברים הקטנטנים".
אני לבד וגם ביחד, אני זוכרת וגם שוכחת, אני אוהבת אך גם נוכחת לזכור ולדעת שאהבה היא עבודה לכל החיים, ואני בוחרת לעבוד בלאהוב בכל יום מחדש גם את מי שלא רוצה שיהיה לי טוב", המשיכה וכתבה מבלי לחשוף למי התכוונה בדבריה. "אני בוחרת להרגיש ולנשום הכל ללב, להחזיק קרוב ולשחרר. כשהערב יורד והדמעות מבקרות אני בוכה היטב וצוחקת בקול".
"אני אישה. אישה מכף רגל ועד ראש. גאה בקיומי, באישה שהביאה אותי ובאישה שהילדה שלי חולמת להיות", המשיכה וכתבה על הנשים בחייה. "אני גאה בחברותיי, בכל הנשים היפהפיות במעגלי חיי".
"מי יתן והעולם יתן לנו קצת יותר מיום אחד בשנה", נשאה תפילה לקראת סופו של הפוסט. "קצת יותר כבוד, קצת יותר מקום, קצת יותר הערכה, קצת יותר הקשבה, קצת יותר סבלנות, קצת יותר הזדמנויות כדי שנוכל להמשיך ולזרוח, לנצנץ בין כוכבים ולהאיר את כל החלקים החשוכים. יום האישה שמח אהובות שלי אין מי שישווה לכן", חתמה את הפוסט.
