קשה לכתוב את המילים האלה על אדם שכל כך מזוהה אצלנו דווקא עם החיים, עם חיוך, עם נתינה ועם הרצון לעזור לאחר. ניר היה במשך שנים שופט כדורגל, ובמקביל שירת בצה״ל עד לא מזמן כנגד לוגיסטיקה בגדוד איסוף קרבי. אבל לפני כל תפקיד, מדים או מגרש. ניר היה אדם. אדם של נתינה, של אכפתיות, של עזרה ותמיכה. תמיד דואג, תמיד נכון להושיט יד, וכמעט תמיד עם אותו חיוך שהיה סימן ההיכר שלו. פתחתי את הווצאפ, ורואים את תמונתו מחייך, ומתחתיה הסטטוס שבחר לעצמו: ״יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, תוודא שהם יהיו שווים צפייה.״ קראתי את המשפט שוב ושוב. פתאום הוא נשמע אחרת. מצמרר. כואב. כמעט כמו צוואה קטנה שהשאיר אחריו. ניר, החיים שלך בהחלט היו שווים צפייה. כי היו בהם שירות, חברות, נתינה, עשייה ובעיקר הרבה לב. עצוב לחשוב שהחיוך שבתמונה יישאר עכשיו רק בתמונה, אבל מי שזכה להכיר אותך יישא איתו את החיוך הזה עוד הרבה שנים. נוח על משכבך בשלום, חבר יקר. יהי זכרך ברוך.??????