המסלול של נפתלי בנט לפסגת הפוליטיקה הישראלית אינו דומה לזה של קודמיו. הוא לא צמח במרכזי המפלגות הגדולות ולא היה גנרל עטור תהילה. בנט הגיע מהעולם העסקי, מעמק הסיליקון של ניו יורק, והביא איתו חשיבה של יזם. ניתוח הקריירה הפוליטית שלו דרך מונחים מעולם הסטארט-אפים חושף אסטרטגיה מחושבת של מהלכים עסקיים, שכל אחד מהם קידם אותו צעד נוסף אל היעד.

1. ההקמה והאקזיט: יצירת "הון עצמי"
כל סטארט-אפ מתחיל ברעיון. ב-1999, בנט הקים עם שותפים את חברת אבטחת המידע "סאיוטה". שש שנים לאחר מכן, ב-2005, הם ביצעו את החלום של כל יזם ומכרו אותה ב-145 מיליון דולר. ה"אקזיט" הזה לא היה רק הצלחה כלכלית; הוא העניק לבנט "הון עצמי" - חופש כלכלי מוחלט, שאפשר לו להיכנס לזירה הציבורית מתוך אידיאולוגיה, ללא תלות כלכלית, ולפעול בנחישות ובתעוזה.

2. ה"פיבוט" לפוליטיקה: שינוי כיוון אסטרטגי
בעולם הסטארט-פים, "פיבוט" הוא שינוי כיוון אסטרטגי שהחברה עושה כדי למצוא מודל עסקי מצליח יותר. בנט עשה פיבוט דומה בקריירה האישית שלו. אחרי האקזיט, במקום להמשיך לעוד מיזם הייטק, הוא שינה כיוון בחדות ונכנס לזירה הפוליטית כראש המטה של נתניהו, ובהמשך כמנכ"ל מועצת יש"ע. זה היה מהלך שבו הוא המיר את ההון הכלכלי שלו בהון פוליטי.

3. המיתוג מחדש: הקמת "הימין החדש"
לאחר מספר שנים בראשות "הבית היהודי", בנט זיהה שה"מותג" הקיים הגיע לתקרת הזכוכית שלו. כמו חברה שמשיקה מוצר חדש כדי לפנות לקהלים רחבים יותר, הוא הקים יחד עם איילת שקד את "הימין החדש". המטרה הייתה לבצע מיתוג מחדש, לשבור את תדמית מפלגת הנישה המגזרית ולפנות לקהל ימני-כללי, דתי וחילוני כאחד.

4. השתלטות עוינת (כמעט): הניצחון על אורלב בבית היהודי
לפני שהקים את הימין החדש, הכניסה של בנט ל"בית היהודי" ב-2012 הייתה מהלך שדומה ל"השתלטות" בעולם העסקים. הוא הגיע מבחוץ, כדמות כריזמטית ורעננה, וניצח את זבולון אורלב, נציג ה"הנהלה" הוותיקה של המפלגה, ברוב מוחץ. בכך הוא למעשה השתלט על "חברה" קיימת והזרים לתוכה דם חדש.

עוד ב-

נפתלי בנט חושף את חובות הענק: ''56 מיליון שקל, גדל משנה לשנה''

לכתבה המלאה

5. המיזוג האסטרטגי: הקמת ממשלת החילופים
המהלך השנוי ביותר במחלוקת בקריירה של בנט, הקמת הממשלה עם יאיר לפיד ומנסור עבאס, יכול להיות מוסבר במונחים עסקיים כ"מיזוג אסטרטגי". לאחר ארבע מערכות בחירות ללא הכרעה, בנט זיהה הזדמנות עסקית: מיזוג עם שותפים לא צפויים כדי לפרק מונופול (שלטון נתניהו) ולהשיג את נתח השוק הגדול ביותר (ראשות הממשלה), גם אם זה אומר לחבור למתחרים אידיאולוגיים.