ההבטחה הייתה פשוטה ומהפנטת: למכור את הבית, להשאיר את שגרת החולין מאחור ולצאת למסע ימי של 15 עד 20 שנה לפחות. על סיפונה של ה-Villa Vie Odyssey, הזמן לא נמדד בחשבונות לתשלום, אלא באופק אינסופי של 150 מדינות. 

מאות פנסיונרים, הרפתקנים ונוודים דיגיטליים שילמו מאות אלפי דולרים כדי לרכוש תא מגורים שהובטח להם כי יהפוך לבית הקבע החדש שלהם, מתוך אמונה שהם עולים על ספינת החלומות שתשוט הרחק מכל דאגות העולם.

אלא שבימים האחרונים, החלום הזה התנפץ על רציף הנמל בסיהנוקוויל שבקמבודיה. 203 נוסעים מ-15 מדינות (רובם אמריקאים) ו-156 אנשי צוות, נדהמו לקבל הוראה חד-משמעית מהחברה המפעילה: "לפנות את הספינה לחלוטין עד השעה 14:00 ביום שלישי". המשך ההפלגה לווייטנאם בוטלה, הפעילות הושעתה, ודיירי הקבע הורשו לחזור לסיפון לזמן קצר בלבד כדי לאסוף את שארית חפציהם.

בתוך שעות מצאו את עצמם הדיירים - שרבים מהם מכרו את כל נכסיהם ונותרו מחוסרי בית - מפוזרים במלונות בעיר נמל זרה. "ההוראה לרדת בהתראה כה קצרה הותירה גמלאים ללא קורת גג, אלפי קילומטרים מביתם", הצהיר לונג דימאנש, סגן מושל המחוז. 

זו אינה הפעם הראשונה שהספינה נקלעת לטלטלה שמסכנת את עתידה. ההיסטוריה של ה-Odyssey, עוד מיומה הראשון, רצופה תקלות, דחיות וסחרור כלכלי מתמשך. הסאגה החלה במאי 2024 בבלפסט שבצפון אירלנד, שם נתקעה הספינה הוותיקה למשך ארבעה חודשים עקב כשלים מכניים במנועים ובעיות רישוי. העיכובים גררו עלויות שיפוץ כבדות ומימון לינה לנוסעים, שיצרו בור תזרימי עמוק. בנוסף, חרף הצהרות החברה על מכירת 85% מהתאים, מספר הנוסעים בפועל עמד סביב 200 בלבד - רחוק מאוד מהקיבולת המרבית של 650 נוסעים.

המהלומה הסופית הגיעה עם פרוץ המלחמה באיראן, שהקפיצה בחדות את מחירי הדלק הימי ברחבי אסיה. לדברי החברה כפי שנמסר בבלומברג, הוצאות הדלק החודשיות זינקו מ-1,800 דולר לתא לסכום דמיוני של 6,000 עד 8,000 דולר, וההוצאות התפעוליות זינקו ל-3 מיליון דולר בחודש. ניסיונות לחסוך באמצעות האטת המהירות וקיצור מסלולים נכשלו, ועל פי אתר Cruise Industry News החברה החלה לפנות לדיירים בבקשות נואשות: החל מגיוס 360 אלף דולר לדלק ותשלום חד-פעמי של 6,000 דולר, ועד הצעה להלוות לחברה 3 מיליון דולר בריבית חריגה של עד 24%.

עוד ב-

לאוהבי החיים הטובים: הכללים שיהפכו חופשת קרוז סואנת להפלגת בוטיק

לכתבה המלאה

כעת הקצתה החברה 60 יום לארגון מחדש ולגיוס הון, אך הזהירה בגלוי כי "אין כל ודאות שתושג תוצאה". אף שהחברה טענה כי היא דואגת לפתרונות דיור זמניים, אחד הנוסעים דיווח כי דיירים רבים לא קיבלו סיוע כספי ללינה ונותרו חסרי אונים. מחלקת המדינה האמריקאית נכנסה לתמונה כדי לסייע לאזרחיה בקמבודיה, אך עבור מי שהפקידו את כל חייהם וחסכונותיהם בידי בית צף, חוסר הוודאות מעולם לא היה מאיים יותר.