תקווה מור, מהדמויות הבולטות בראשית ימי הטלוויזיה הישראלית, הלכה לעולמה בגיל 83. מור ליוותה את הציבור בישראל עוד מתקופת השידורים הראשונים בערוץ היחיד של אותם ימים, והפכה לאחד הקולות המזוהים עם תחילת עידן המסך המקומי. היא הותירה אחריה שני בנים – שי ורון – ונכדים.

מור נולדה בחיפה למשפחה ממוצא פולני בשם תקווה פרלמוטר. כבר בילדותה חלמה להיות שחקנית, ובבגרותה למדה תיאטרון וספרות באוניברסיטת תל אביב. בראשית דרכה הגיעה לתיאטרון הבימה ושיחקה בהפקות מרכזיות לאורך שנות השישים והשבעים – בהן "מלחמה ושלום", "אותלו", "מי מפחד מווירג'יניה וולף", "נתן החכם", "קומדיה של טעויות" ו"צוואתו של כלב". שם ביססה לעצמה מקום של כבוד על הבמה.
 

תקווה מור הלכה לעולמה בגיל 83. השם אולי לא יגיד לרוב הפיד משהו, אבל כולכם מכירים אותה בתור זה שמקריינת את ההודעה "הערב במקום משחק השבוע משדר מיוחד. האופרה לה-מרמור מאת פרלש".
בהמשך המערכון היא "נפגעת פיזית" ע"י אורי זוהר ובנו במערכון (מוטי ארבל), ומנוחמת ע"י אריק ושיסל pic.twitter.com/5R7kMedRD5

— Oren Danieli (@Chipi31885206) October 24, 2025

במקביל לפעילותה התיאטרונית, פנתה מור גם לקולנוע והופיעה בסרטים המצליחים של התקופה: "אלדורדו", "טוביה ושבע בנותיו", "משפחת שימחון", "מוישה ונטילטור" ו"הרימו עוגן". בשנת 1963 אימצה את שם הבמה "מור" לקראת השתתפותה ב"אלדורדו".

תחנת דרך משמעותית בקריירה שלה הייתה הצטרפותה לטלוויזיה הישראלית ב-1971 כקריינית רצף. בתקופה שבה המסך היה עדיין תופעה חדשה בישראל, הופיעה מור פעמיים בשבוע והפכה לדמות שמוכרת כמעט בכל בית. תפקידה כמי שמלווה את הצופים בין התוכניות הפך אותה לשם דבר, והשתתפותה במערכון האיקוני של חבורת "לול" – "לה מרמור מאת פרלש" – חיזקה עוד יותר את מעמדה בזיכרון התרבותי. בנוסף נטלה חלק גם בסדרת הסאטירה "ניקוי ראש".
 

השחקנית תקווה מור, מהקרייניות הראשונות בטלוויזיה הישראלית, הלכה לעולמה בגיל 83. מור הייתה קריינית בערוץ הראשון, והשתתפה בתוכניות "לול" ו"ניקוי ראש". כמו כן, שיחקה בסרטים "מבצע קהיר" ו"אלדורדו", ובהצגות "אותלו", "מי מפחד מוורג'יניה וולף" ו"מלחמה ושלום" pic.twitter.com/eCOT2qkRMS

— אלה נחום || Ella Nahum (@EllaNahum_) October 24, 2025

עוד ב-

אבל בתקשורת הישראלית: שדרן הרדיו האגדי נפטר בגיל 59 בלבד

לכתבה המלאה

בתיאטרון הלאומי ספדו לה עם היוודע דבר מותה וציינו את תרומתה האמנותית רבת-השנים ואת נוכחותה הבימתית המרשימה, שתיזכר לדורות.