החלום של כל ישראלי בימים אלו זה לפתוח את הטלוויזיה ולא לשמוע על חייל שנהרג או על רקטה שנחתה בנתב"ג.

ואם זה מה שאנחנו רוצים, בוודאי שזכייה במקום הראשון באירוויזיון הייתה מובילה לכך. בטור הדעה של יריב אופנהיימר הוא מסביר כי "אם ישראל הייתה נבחרת לארח את התחרות בשנה הבאה, זה היה עלול להיות אחד האסונות ההסברתיים והתדמיתיים הגדולים שידעה המדינה".

אבל הוא טועה ואני גם אסביר למה. דבר ראשון, בזמן ששורות אלו נכתבות מתקיימים מגעים אינטנסיביים להפסקת אש, וגם הלחץ מהמדינות שמסביב שייתכן ולא ישאיר לנתניהו שום ברירה - וללכת על הסכם שיסיים את הכל. 

דבר שני, אני חייבת להזכיר את אירוויזיון 2019 - מספר שבועות לפני האירוע הגדול חלה הסלמה במצב הביטחוני ולעבר תל אביב שוגרו מספר רקטות מרצועת עזה, מה שגם הוביל להגבלות של פיקוד העורף על התקהלות ולביטולם של מספר אירועי אירוויזיון עבור החובבים. לא הייתה ברירה והמחשבה על יציאה למבצע במצב כזה ירדה לחלוטין מהפרק. אי אפשר היה להרוס את האירוע הגדול הזה שנקרא אירוויזיון בישראל, כך שישראל החליטה "להכיל" ולא לתקוף בחזרה.

אני מאמינה שזה מה שהיה קורה גם הפעם - הזכייה בתחרות, הלחץ על הסכם והפסקת אש היו כל כך אינטנסיביים עד שבסופו של דבר המלחמה הייתה נפסקת והאירוויזיון היה מתרחש. נשמע לכם קצת מוגזם? אולי, אבל בישראל הכל יכול לקרות.

בנוגע לתנועת החרם וההפגנות הפרו פלסטיניות, צר לי לבשר לכם אבל גם במידה והמלחמה תסתיים בימים הקרובים, אני יכולה להבטיח ב-100 אחוז שגם באירוויזיון 2026, המשלחת הישראלית תצטרך להתמודד עם איומים והפגנות מסביב לאולם התחרות. זה נכון שבמצב מלחמה זה הרבה יותר גרוע, אבל האנטישמיות לא תיעלם במפתיע בעוד שנה. נצטרך להתמודד איתה גם אז, במצב של שקט יחסי.

עוד ב-

ותודה לשופטים: כך נמנע האסון התדמיתי הגדול בתולדות ישראל

לכתבה המלאה

האירוויזיונים שישראל מארחת הם מהאירועים החשובים, המרגשים והמשמחים ביותר במדינה הזאת, שרק חולמת על כמה ימים של שקט. הרשתות מלאות בקונספירציות על הרמאות בהצבעה עבור ישראל, ואולי רק בגלל זה היה עדיף להישאר במקום השני. ובכל זאת, המחשבה על הזכייה במקום הראשון לכמה רגעים בזמן הצפייה בתוצאות של גמר האירוויזיון הייתה אחד הדברים היותר מרגשים ומאושרים שחווינו לאחרונה כעם וכמדינה. אז כן, דווקא חבל שלא זכינו. והלוואי וזה כן יקרה בשנה הבאה.