השוק

תקציב המדינה 2026: תכנון לעתיד שמבוסס על כלכלת האתמול

תקציב המדינה צפוי להעניק לקואליציה יציבות פוליטית, אך נשען על הנחות שלא משקפות את המציאות שנוצרה מאז פתיחת המערכה מול איראן. בזמן שהפער בין הוצאות המלחמה, עלויות החוב והכנסות המדינה ממשיך להתרחב – בוחרים מקבלי ההחלטות לדחות את ההכרעות במקום להתמודד איתן

ד"ר רון אייכל | 30/3/2026 10:51

בצלאל סמוטריץ' (צילום Yonatan Sindel/Flash90)

בעיצומה של מלחמה מורכבת ומתמשכת, תקציב מדינה לשנת 2026 אושר הלילה בכנסת. מאחורי האישור הפוליטי מסתתרת שאלה מהותית יותר שנוגעת להשלכות של המדיניות הכלכליות בהווה על "היום שאחרי": עד כמה התקציב באמת מותאם למציאות הכלכלית הנוכחית? מאז ה-7 באוקטובר, וביתר שאת עם ההסלמה מול איראן, תנאי הפעילות של המשק השתנו במהירות והמסגרת התקציבית כבר מתקשה להדביק את קצב ההתפתחויות.

עלות המערכה הנוכחית מול איראן, המוערכת בכ-2 מיליארד שקל ליום, משנה באופן מהותי את התמונה. בתוך זמן קצר מדובר בעשרות מיליארדי שקלים שמתווספים להוצאות – הרבה מעבר למה שנלקח בחשבון בעת גיבוש התקציב. במקביל, גם נטל החוב הולך ותופח. תשלומי הריבית, שעמדו לפני תקופת הקורונה על כ-30 מיליארד שקל לשנה, נסקו לכ-60 מיליארד שקל לשנה, והם ממשיכים להאמיר ככל שהמדינה נדרשת לגייס חוב נוסף. המשמעות לתמונת המצב העגומה הזו ברורה: יותר כסף מופנה להחזר חובות ופחות לשירותים ציבוריים.

שוקי ההון כבר מאותתים על שינוי במצב הרוח. תשואות האג"ח הממשלתיות עלו לרמות של כ-4% לעשר שנים, מה שמעיד על עלייה בסיכון הנתפס של הכלכלה הישראלית. לצד זאת, גם סוכנויות דירוג האשראי הבינלאומיות: S&P, Moody's ו-Fitch עוקבות מקרוב אחר ההתפתחויות. עד כה הן שמרו אמנם על דירוג האשראי של ישראל ברמות גבוהות יחסית – אך כולן הדגישו כי המשך עלייה בגירעון ובחוב, ללא התאמות פיסקליות נדרשות, עלול להוביל להורדות דירוג בעתיד.

חשוב להבין: הורדה כזו אינה רק עניין תדמיתי – היא מתורגמת ישירות לעלייה בעלויות המימון של המדינה. ברור לסוכנויות ולמשקיעים כי שיעור החוב הממשלתי הצמוד למדד או למט"ח המסתכם יחדיו בכ-40% מסך החוב מהווה משקולת משמעותית, שהרי עלייה באינפלציה או פיחות מתורגמת מיד לעלייה בתשלומים הנומינליים.

ד"ר רון אייכל (צילום באדיבות המצולם)

התקציב לשנת 2026 משקף במידה רבה סדרי העדיפויות של תקופה אחרת. לצד הגידול המשמעותי והמתחייב בהוצאות הביטחון, נותרו גם התחייבויות נוספות, כולל הוצאות קואליציוניות, ללא התאמה מספקת למציאות החדשה. המשמעות היא שהלחץ על התקציב לא רק נובע מהמלחמה עצמה, אלא גם מהמבנה הקיים של ההוצאות, שלא עודכן בהתאם לשינוי בתנאים.

בנוסף, ככל שהמלחמה מתארכת, כך גדלה גם ההשפעה העקיפה על המשק – דרך פגיעה בפעילות העסקית, ירידה בהשקעות ועלייה באי-הוודאות. אלו עלולים לפגוע גם בצד ההכנסות ממסים, ובכך להעמיק עוד יותר את הגירעון. בתרחיש שכזה, הממשלה עלולה למצוא את עצמה נדרשת לבצע התאמות מהירות ולא מתוכננות, דווקא בתנאים פחות נוחים.

גם אם תחזיות הצמיחה לשנה הקרובה נותרות חיוביות יחסית, הן נשענות על הנחה שהתייצבות נמצאת מעבר לפינה. בפועל, המצב הביטחוני והכלכלי עדיין רחוק מלהיות יציב, בפרט שהעימות הנוכחי מול איראן התרחב להיבטים כלכליים גלובליים עם אקלים תזזיתי של השווקים. לכן, ייתכן שהתקציב שאושר כעת הוא תחנה זמנית. לא מן הנמנע כי בהמשך הדרך תידרש בחינה מחודשת של סדרי העדיפויות שעלולה לכאוב בכיס של הציבור – בין אם דרך קיצוצים, העלאות מיסים או שילוב של השניים.

אישור התקציב יספק קרוב לוודאי יציבות פוליטית בטווח המיידי, אך הוא אינו נותן מענה מלא ללחצים הכלכליים שנבנים מתחת לפני השטח. הפער בין הוצאות המלחמה, עלויות החוב והכנסות המדינה ממשיך להעמיק, כשהשורה התחתונה היא דחייה של ההכרעות במקום פתרונן. ככל שהמציאות הזו תימשך, ההתאמות שיידרשו יהיו חדות יותר ויבוצעו בתנאים פחות נוחים למשק ולציבור.