בנק ישראל מבקש מהבנקים וחברות כרטיסי האשראי להעביר אליו מידע על התנהגות הצרכנים ב-5 השנים האחרונות כדי לנתח את ההתנהגות הצרכנית בישראל תוך ניטרול תנודתיות של אירועים חריגים וככה ניתן יהיה לנתח טוב יותר את המידע כדי לייעל את המדיניות הכלכלית.

המידע שיועבר לבנק ישראל כולל רכישות של דלקים, הוצאה על פנאי וחינוך, מסעדות וכדומה. המטרה בעיקרון היא לנתח באמצעים מתקדמים חדשים שפותחו ומיועדים לניתוח BIG DATA ולייצר תובנות למקבלי ההחלטות.

צריך לזכור שבאופן עקרוני מי שאמור לבצע את האיסוף והניתוח של הדברים היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיש לה את היכולת והידע לייצר תובנות מנתונים סטטיסטיים. יחד עם זאת, בבנק ישראל יש מחלקת מחקר יעילה והיא זקוקה לנתונים ייחודיים לה כדי לייצר את התובנות הכלכליות שישמשו את מקבלי ההחלטות כשהם מחליטים על מדיניות כלכלית.

כך למשל מעוניינים בבנק ישראל לנתח את ההתנהגות הצרכנית שלאחר קבלת המענקים מהמדינה בתקופת הקורונה ועל ידי כך להחליט אם מענק תהיה הדרך הנכונה לעודד צריכה בימי משבר או הפחתת מס וכן הלאה. אלה תובנות משמעותיות שיש לקבל אותן על בסיס נתונים כמה שיותר רחב תוך שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים שלא היו בעבר.

יחד עם זאת קיים חשש אמיתי שהעברת מאסה גדולה כל-כך ומדויקת כל-כך עם מאפיינים אישיים, ממקום למקום יוצרת פרצות אבטחה שיאפשרו זליגה של נתונים אישיים פרטיים למקומות שהם לא צריכים להיות שם.

דבר נוסף מעלה חשש כי ברגע שהנתונים האלה נמצאים באיזו רשות ממשלתית הם עלולים להיות מטרה לרשות אחרת שתרצה לעשות בהם שימוש כמו רשות המסים וכן הלאה וגם כאן עלולה להיווצר פגיעה משמעותית בפרטיות.

בבנק ישראל כמובן דוחים את החששות האלה וטוענים כי המידע שיגיע יעבור תהליך של מחיקת הפרטים האישיים של כל לקוח ויינתן מספר מזהה פנימי אוטומטי וכך שהמידע יישמר בתקני אבטחת המידע המחמירים ביותר. המידע, יש לציין, אומרים בבנק ישראל אמור לשמש אך ורק לניתוח התנהגות של קבוצת מחקר גדולה ואין לבנק עניין בנתונים האישיים של כל פרט ופרט בו.