לצערי הגברת המודעות להעצמה נשית באה על רקע נסיגה משמעותית של מצב הנשים בישראל. ימי הקורונה הם ימים של משבר כלכלי, אישי, חברתי ובריאותי. הנשים נפגעות יותר, הרבה יותר. ימי הקורונה העמיקו והרחיבו את החולשות החברתיות הקיימות בחברה הישראלית. לפני ימי הקורונה הרגשתי כי בנושא השוויון המגדרי הלכנו מדי פעם שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. בימי קורונה צעדנו צעד קדימה ושניים ואף שלושה צעדים אחורה.

השופטת האגדית רות ביידר גינסבורג קבעה כי "זכויות נשים הן חלק חיוני בסדר היום של זכויות אדם, המכוונים למען שוויון, מתן כבוד ומתן הזדמנות לחיות בחירות שכל אדם רשאי ליהנות ממנה". ואילו, במדינת ישראל, מסיבות שונות, נושא שוויון מגדרי לנשים ובכלל נושא על כתפיו היסטוריה של תפיסה נרחבת. מסיבות של מעמד הדתות במדינה, אך לא רק, היסטוריה בה בכל נקודת זמן מוטל עלינו להילחם על השוויון. וכך קרה. היו הישגים אך בין החלטה לביצוע, אם בכלל, עוברות שנים.

לדוגמה: תכנית שהתקבלה ואף תוקצבה על הנייר בנושא האלימות במשפחה ונגד נשים בפרט התקבלה ב 2017 אך בפרוץ ימי הקורונה עם התגברות האלימות המוסדות הרשמיים לא היו מוכנים לתת מענה מידי נדרש. רשתות ביטחון שלא נפרשות בעת שגרה לא יכולות להעניק פתרונות מהירים בעת חרום. למדנו כי בימי קורונה המצב השתנה במהירות רבה, טראומות מהעבר עלו בקרב נשים וגברים וכל שהיה נכון עד פברואר 2020 הפך להיות בעל משמעות קטנה, במרץ 2020. ככל שתכפו הסגרים ופוזרו פחדים מצב רבות החמיר.

הסטטיסטיקה הנאספת תוך כדי ימי הקורונה מבליטה נתונים מדאיגים. נשים מרוויחות פחות, עובדות בחלקיות משרה יותר, מפוטרות יותר ובתוכן רבות הוריות. יותר אחריות והרבה פחות משאבים. עם כל הנתונים האלו נכנסנו כחברה לימי קורונה והמשבר חידד והעמיק את האי שוויון. הנתונים מדאיגים כי כשנצא מתוך ההריסות בכל חלקה כמעט בחברה הישראלית, הנשים יחזרו מנקודת התחלה חלשה יותר. חלשה יותר כי הסטטיסטיקה אינה רק המספרים והשכר אלא המסר החברתי מחליש גם לעתיד. הסטטיסטיקה הוכיחה שרבות חזרו לתפקיד המסורתי בבית ועצמאות כלכלית נגדעה. רבות הפנימו את המסר כי כבודה של בת מלך פנימה. סגר מתמשך. המבט החברתי והמבנים החברתיים החזירו נשים הביתה. החלשות נחלשו יותר.

יש חשיבות לסטטיסטיקה אך מאחורי המספרים יש שמות ולב פועם. הנערה בבני ברק שאחיה יצאו ללימודים, אף אם בניגוד לחוק, והיא נשארה בבית, מפנימה את המסר למי חשיבות רבה יותר. הבתים בהם התחזק מעמד האב כ"מפרנס" והאם נשארה בימי הסגר והפנימה את המסר של התלות בגברים. האישה הנעולה בביתה בו האלימות הולכת וגוברת ואין לה מענה מפנימה את היותה קורבן ללא ישועה.

לכן ימי קורונה היא שעתם היפה של הארגונים החברתיים. ארגונים הפועלים בגמישות, במקצועיות עם חיבור חזק לשטח ויד על הדופק עם מחויבות לסיוע גם שכמעט אין איך. באין ניהול איכותי ממשלתי – העמותות פרסו את רשתות הביטחון. נעשו מאמצים אדירים להעניק מענים ולהגיע לכל אחת הנתונה בצרה מידית ולהעניק כוח לבנייה מחדש לכל אחת ואחת. אתגר חובק קהילות. מהנערות בסיכון ברחוב ובמקלטים, מערכי תמיכה בזום, בניית הסבות מקצועיות ליום שאחרי ותמיכה בנזקקות ביום יום. הארגונים החברתיים עדיין בעיצומה של התמודדות עם האתגרים המשתנים מים ליום אך מעבר לאתגר אנחנו רואות את האישה, האדם הרשאי לחירות מפחד, לחירות לבחור, ולשוויון במשפחה, בקהילה ובחברה בכלל.

המבחן הוא גם בימים אילו, ימי קורונה, אך לא פחות - כשנצא לימים טובים יותר ובריאים יותר. האם נצליח לדלג על המכשולים שהתגבהו ולקיים את חזון והחירות האישית. מודעות ומעורבות יבטיחו את סיכויי ההצלחה. שהרי חוסנה של חברה נמדדת בחוסן הילדה, הנערה והאישה, ובמידת השוויון ממנו היא נהנית.

נכתב על ידי אל"מ במילואים אהובה ינאי, מנכ"לית ארגון מתן- משקיעים בקהילה.