לאורך ההיסטוריה, עוד מימי רומא העתיקה ועד ימינו אנו, שימש הרחוב ערוץ לתיעול זעם סוציו אקונומי ולהפעלת לחץ על הממשל להגן על הציבור הרחב מפני בעלי ההון המנצלים את כוחם כדי לרמוס את הציבור. גם בישראל שימש הרחוב מקום למחאות חברתיות. מהמהומות בוואדי סאליב אשר בחיפה משנת 1959 (מחאה חברתית עזה נגד האפליה הכלכלית והפוליטית של עדות המזרח) ועד המחאה החברתית הגדולה שהחלה בתל אביב והתפשטה לכל רחבי הארץ משנת 2011 (מחאה של הדור הצעיר שהחלה על רקע האמרת מחירי הדיור ומחירי השכירות ועברה מהר מאוד לעסוק בכל סוגיית יוקר המחיה). מאז שנת 2011 התרחבו פערי המחירים בין ישראל לבין המערב באופן ניכר ואילו מחירי הדיור האמירו עוד ועוד ובכל זאת מחאה על יוקר המחיה אין.

לא פחות מעניין הוא שהממשלה הקודמת נכשלה כישלון חרוץ במאבק ביוקר המחיה. בטורים קודמים הסברתי מדוע וכיצד נכשלה הממשלה ולכן אסתפק רק בתוצאה. מחירי הדיור בתקופת כהונתה הקצרה עלו בסכום של למעלה משלוש מאות אלף שקל והם מתקרבים לשני מיליון שקל לדירה ממוצעת (היינו במשך קצת יותר משנה אחת חלה עלייה כספית של כרבע מהעלייה שנרשמה במצטבר במשך חמש עשרה שנה) וכן נרשם כישלון מוחלט בטיפול בהתפרצות האינפלציונית החזקה. המונופולים, היבואנים הבלעדיים, הבנקים וכן הממשלה עצמה חגגו את השנה הכי טובה שלהן מאז ומעולם ואילו הציבור רשם שחיקה ריאלית חזקה של נכסיו כמו גם עלייה חדה בחוב הפרטי שלו.

והנה על אף שהממשלה החדשה עלתה לשלטון בין היתר על רקע הכישלון הכלכלי של קודמתה היא אינה מזדרזת לערוך שינוי מהותי במדיניות הכלכלית הכושלת. למעשה, שר האוצר נסוג מכל הבטחותיו לציבור. בתקציב שהגיש אין כל מנועי צמיחה שיסייעו לחלץ המשק מהאטה משמעותית שנחזתה כבר במחצית השנייה של השנה שעברה (כלומר לפני שנודעה הרפורמה המשפטית ולפני שהחל מסע ההסתה נגד הכלכלה הישראלית). לא פחות חמור, בתקציב החדש אין כל מהלכים לעצירת יוקר המחיה.

אין ביטול מכסים. אין ביטול של מכסות יבוא. אין פירוק של יבואנים בלעדיים משליטתם המונופוליסטית על ערוצי היבוא. אין פירוק של מונופולים מקומיים. אין אכיפה של חוקי התחרות. ואין כל סיבה לנגיד בנק ישראל להפסיק את מסע העלאות הריבית שמאיים לחרב את חייהם של מאות אלפי משפחות שנטלו משכנתאות עתק בריבית משתנה ושל מאות אלפי משפחות אחרות אשר חייבות סכום שיא של כל הזמנים למערכת הבנקאית.
 

עוד ב-

חוק המתנות הוא פרצה הקוראת לגנב | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

גם בתי המשפט הצטרפו ממש לפני זמן קצר לחגיגת ההון שלטון. בית המשפט העליון, בעצת היועץ המשפטי לממשלה ורשות התחרות, ביטלו הלכה למעשה את החוק האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים. החוק שאימץ המחוקק הישראלי מתוך החקיקה האירופית ואשר עשה עבודה טובה בהגנת הצרכנים באירופה נמחק בהבל פה.

רשות התחרות קיבלה גיבוי להמשך אי אכיפתו לעולם ועד (ובשפתה הצינית של המערכת המשפטית למעט במקרים יוצאי דופן אשר לא יתרחשו אף פעם) ואילו בית המשפט הודיע כי הוא נועל את שעריו בפני ציבור הנפגעים (ושוב למעט מקרים נדירים שגם הם לא יתרחשו אף פעם).

והנה, במקום שהציבור יתקומם במחאת ענק נגד הפוליטיקאים משני הצדדים ונגד בתי המשפט שנתנו וממשיכים לתת את ידם להקמתה וביסוסה של האוליגרכיה הכי יקרה בעולם המערבי, חברו להם יחד מאות אלפי אנשים טובים דווקא לתמוך בבתי המשפט שעשקו אותם. תמיכה נלהבת, תמימה, עיוורת לביקורת  כלשהיא ואלימה כלפי מי שלא מזדהה עימה.

האנשים הטובים הללו מצאו עצמם נתמכים בבעלי הון רבים, במנהלי בנקים, בתקשורת מסחרית הנשלטת על ידי בעלי הון, באליטה עשירה, מתנשאת, גזענית ומנותקת ואף בעברייני הון שלטון (בראשות רה"מ לשעבר אהוד אולמרט) וחבריהם לאוליגרכיה. חבורה כה מוזרה של תומכים אינטרסנטיים במחאה חברתית נגד השלטון לא התקבצה בישראל מעולם.

ובעודנו עומדים תמהים הכיצד הגיע המאבק הכלכלי והחברתי נגד יוקר המחיה לשפל כה מוזר נמשכים החיים האמיתיים בישראל. רשתות השיווק העלו לפני חג הפסח את מחירי העופות לחג הפסח בעשרים וחמישה אחוזים. למרות שאין מחסור בעופות. להיפך – יש עודף! הפרחים והתודות לפוליטיקאים משני הצדדים ולרשות התחרות שממשיכים להפקיר אותנו להתמודד לבד עם המונופולים ועם היבואנים הגדולים, לבתי המשפט שמגנים עליהם בחירוף נפש וכמובן למאות אלפי אנשי המחאה הטובים שעסוקים מדי בעניינים שברומו של עולם. שיהיה לכולנו בהצלחה וחג שמח!

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית