עולה חדשה, ילידת 1978, ללא השכלה פורמלית, הועסקה בחברת ניקיון בשכר מינימום לאורך תקופה קצרה. החברה החלה להפריש עבורה פנסיה, על פי חוק, הפרשות אשר הועברו בשמה לקרן הפנסיה "מנורה מבטחים".

קצת יותר משנה לאחר תחילת העסקתה, החלה העובדת לסבול מחולשה קשה ברגלה הימנית, סחרחורות וחולשה כללית. היא פנתה למיון בבית החולים השרון, שם עברה בדיקות נוירולוגיות מקיפות שכללו הדמיות CT ראש ועמוד שדרה. הבדיקות לא הדגימו ממצאים פתולוגיים משמעותיים, למעט בלטי דיסק קלים בעמוד השדרה המותני.

חרף כך, מצבה הבריאותי לא השתפר, היא המשיכה לסבול מאי-יציבות קשה, ומחוסר יכולת להלך ללא סיוע, נעזרה בקביים והתניידה בכיסא גלגלים. בחלוף שבועיים, בשל מצבה, התקבלה האישה לאשפוז במרכז השיקום "רעות" שם עברה שיקום רב־ מערכתי, שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וייעוץ מקצועי־תפקודי.

במהלך השיקום דווח אמנם על שיפור הדרגתי במצבה הבריאותי, אך במסגרת המעקב הפסיכיאטרי התגלה כי היא סובלת מהפרעה דיסוציאטיבית קונברסיבית - הפרעה שבה מצוקה נפשית מתבטאת בתסמינים גופניים כגון חולשה או ירידה בתחושה ללא ממצא נוירולוגי ברור.

בנוסף נמצא כי היא סובלת מהפרעת חרדה מוכללת (GAD) המתבטאת בדאגה כרונית ובתסמינים גופניים מתמשכים. חרף כך, לא נמצאה בתיקה הרפואי כל עדות כי לפני הצטרפותה לקרן  הפנסיה, היא סבלה מאיזשהן בעיות נוירולוגיות או פסיכיאטריות. לאורך שלוש שנים מהיום שבו בריאותה החלה להתדרדר, לא הייתה מסוגלת האישה לשוב לעבודתה. היא שהתה בביתה, מבלי לזכות בקצבאות או תגמולים מלבד ביטוח לאומי.

לאחר כשלוש שנים, פנתה האישה לעורכת הדין סיון סופר בשאלה האם מעסיקה רשאי לפטרה בשל מצבה. במהלך התשאול גילתה עו"ד סופר כי העובדת לא מקבלת גמלה מקרן הפנסיה, למרות זכאותה, בדומה לכל עובד במשק הסובל מאובדן כושר עבודה מתמשך. בשלב זה כבר חלפו כמעט שלוש שנים ממועד האירוע המזכה - התקופה הקובעת לפי תקנוני הפנסיה. משמעות הדבר היא, שאם תביעתה של העובדת לא הייתה מוגשת מיד, היא הייתה מאבדת לחלוטין את זכויותיה, הן לעבר והן לעתיד.

בשל כך, הגישה עו"ד סופר את תביעת העובדת בבהילות לקרן "מנורה מבטחים", ימים ספורים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות. התביעה הועברה לבחינת רופא הקרן, אשר סקר את תיקה הרפואי של העובדת,  שכלל דוחות מבתי חולים בהן אושפזה, וחוות דעת של רופאים מתחומי הנוירולוגיה, האורתופדיה, הכאב והפסיכיאטריה. לאחר עיון בכלל המסמכים קבע המומחה כי לא נמצאה מחלה או מום שקדמו להצטרפותה של האישה לקרן הפנסיה, ועל כן אין שום מניעה לשלם לה תגמולי אובדן כושר עבודה.

בנוסף, קבע המומחה כי העובדת החלה לסבול מאובדן כושר עבודה באפריל 2022, וכי מדובר בנכות מוחלטת וזמנית, בשיעור 100%, שלא מאפשרת לה לעבוד בכל עבודה או תפקיד. המומחה קבע כי תקופת הנכות הזמנית תחול מאפריל 2022 ועד 31 ביולי 2025, אז תידרש האישה להמציא מסמכים עדכניים, על מנת לבחון את המשך תקופת הנכות. ביולי 2025 הגישה האישה חוות דעת רפואיות עדכניות, שקבעו כי מצבה הבריאותי ירוד כשהיה, ותקופת נכותה הזמנית הוארכה בשנית.

לאחר קביעת מומחה הקרן, נשלח אל העובדת מכתב רשמי מ"מנורה מבטחים", המאשר את ההכרה בזכאותה לפנסיית נכות. בהחלטת הקרן נקבעה לאישה קצבת נכות חודשית בסך כ־5,000 ש"ח, המשקפת את שכר עבודתה לפני קרות האירוע. מאחר שההכרה ניתנה רטרואקטיבית מאפריל 2022, חושבו לה הפרשי תגמולים לעבר בסך של למעלה מ-140 אלף שקלים.

עו''ד סיון סופר - צלמת נופר חן

בנוסף הצהירה הקרן כי במהלך התקופה שאושרה, תפקיד עבור האישה הפקדות לחיסכון הפנסיוני כאילו המשיכה לעבוד, אף שאינה מועסקת בפועל. לדברי עו"ד סיון סופר מדובר בזכאות חשובה ביותר, משום שהיא מבטיחה את שמירת זכויותיה הפנסיוניות של האישה עד לגיל פרישתה.

עוד ב-

קנס כבד: הרשות המקומית בסנקציות על חברת הניקיון שלה

לכתבה המלאה

לדברי עו"ד סופר, קיימת חשיבות רבה בהעלאת המודעות הציבורית לזכויות המוקנות לעובדים מקרנות הפנסיה. "אלמלא פנינו ממש ברגע האחרון, הייתה העובדת מאבדת את זכויותיה לחלוטין -  גם עבור השנים שחלפו וגם לעתיד" אומרת עו"ד סופר. לדבריה, "הציבור ברובו אינו מודע לכך שכל קרן פנסיה כוללת גם כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה, ושזכאות זו מתיישנת לאחר שלוש שנים בלבד".