משפט

איש העסקים הישראלי חוטף מכה קשה: נכסים ב-18 מיליון שקל יוקפאו

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של איש העסקים המוכר, והותיר הגבלות קשות על נכסים בשווי של כ-17.6 מיליון שקל. מה עומד מאחורי המהלך המשפטי החריג?

מערכת ice | 2/7/2026 10:14 עקבו אחרינו בגוגל

איש עסקים בחובות-אילוסטרציה (צילום shutterstock)

כבוד השופטת רות רונן מבית המשפט העליון דחתה את בקשת רשות הערעור שהגיש איש העסקים אהרון סרג' בואנו, והותירה בתוקף צו מרווה שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הצו, שהוטל לבקשת עו"ד גיל אפרתי, המייצג בני זוג ישראלים תושבי צרפת, מגביל ביצוע דיספוזיציה בנכסי בואנו עד לסכום של כ־17.6 מיליון שקל.

ההחלטה ניתנה במסגרת סכסוך משפטי וכלכלי מורכב בין בני הזוג יוסף בוחבוט וסבין בוחבוט-הוורד, יחד עם חברת תיבת אברהם בע"מ, לבין בואנו וחברות הקשורות אליו. בני הזוג טוענים כי השקיעו לאורך השנים עשרות מיליוני שקלים בקבוצת חברות ישראלית־צרפתית, וכי הכספים הועברו כהלוואות שהיו אמורות להיות מוחזרות להם. מנגד טען בואנו כי אין מדובר בהלוואות אלא בהשקעה הונית, שהחזרתה תלויה בהצלחת הפעילות העסקית, ברווחים עתידיים או במכירת מניות.

בלב הפרשה עומדת חברת דה הום בר בווטש בע"מ, חברה ישראלית שעסקה בייבוא מוצרי משקאות, והחזיקה במניות של חברה צרפתית בשם Smart Good Things Holdings, שפעלה כחברה ציבורית ונסחרה בבורסה בצרפת.

התובעים החזיקו במניות מיעוט בחברה הישראלית, וכיהנו כדירקטורים בחברה הצרפתית. לטענתם, לצד אי־השבת הכספים, אחזקותיהם דוללו, מידע מהותי לא נמסר להם, ובואנו פעל כ"רוח החיה" מאחורי קבוצת החברות.

ההליך המשפטי החריף לאחר שבני הזוג התובעים טענו כי במהלך ניהול התביעה ביצע הנתבע בואנו שינוי מהותי במבנה האחזקות של החברה הצרפתית.

לטענת עו"ד אפרתי, המייצג את התובעים ביחד עם 2 עורכות דין נוספות ממשרדו, עו"ד טל לנגר ועו"ד דורין טויטו, החברה שהייתה ציבורית הפכה בפועל לחברה פרטית, לאחר שמניותיה הועברו לחברה חדשה בשם Smart Next Step.

לטענתו, מדובר במהלך שנעשה בעיצומו של ההליך המשפטי, לאחר שכבר ניתן צו איסור דיספוזיציה, ובלא שהדבר הובא מראש לידיעת בית המשפט או בעלי מניות המיעוט.

לדברי עו"ד אפרתי, המעבר מחברה ציבורית לחברה פרטית פגע בשקיפות, בסחירות המניות וביכולת לממש את הנכס המרכזי שממנו ניתן יהיה להיפרע אם התביעה תתקבל. לטענתו, המהלך יצר חשש ממשי כי גם אם יזכו מרשיו בתביעה העיקרית, לא ייוותר מקור אפקטיבי לגביית החוב.

עו"ד גיל אפרתי (צילום: תימור אפרתי)

לאחר שעיקולים קודמים לא תפסו נכסים בפועל, בין היתר בשל העובדה שהפעילות והנכסים מצויים מחוץ לישראל, פנה עו"ד גיל אפרתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש להטיל על בואנו 'צו מרווה'.

צו זה הוא סעד זמני חריג, אישי, שמעולם לא נעשה בו שימוש בישראל בסכסוך עסקי, שמטרתו למנוע מנתבע להוציא נכסים מרשותו, לשנות את מצבם, למכור אותם, לשעבדם או לבצע בהם פעולות דיספוזיציה שעלולות לסכל את ביצועו של פסק דין עתידי.

בניגוד לעיקול רגיל, צו מרווה אינו "תופס" נכס מסוים, אלא מופנה אישית כלפי הנתבע, ויכול לחול גם על נכסים המצויים מחוץ לישראל. לכן הוא נחשב כלי משמעותי במיוחד במקרים שבהם קיים חשש כי נכסים רלוונטיים נמצאים במדינות אחרות, או כאשר לא ניתן לאתרם ולהטיל עליהם עיקול רגיל.

בבקשה שהגיש עו"ד אפרתי נטען כי ללא התערבות שיפוטית מיידית, עלול להיווצר מצב שבו גם אם תתקבל התביעה, לא יהיה מהיכן להיפרע. עוד נטען כי מי שעומד מאחורי המהלך הוא בואנו, אשר פעל מאחורי אגד החברות השונות ובפועל שלט במהלך שהוביל להעברת הנכס המרכזי אל מחוץ למסגרת הציבורית והשקופה.

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת חנה פלינר, קיבלה את בקשת עו"ד אפרתי בחלקה. היא לא הטילה צו בהיקף של 131 מיליון שקל, כפי שהתבקש על רקע צו איסור הדיספוזיציה הקודם, אלא הגבילה אותו לסכום של 17,629,107 שקל — סכום המשקף את היקף הכספים שלגביהם ניתן הסעד הזמני. בכך הוטל על בואנו צו אישי, המגביל ביצוע דיספוזיציות בנכסיו עד לגובה סכום זה.

על החלטה זו הגיש בואנו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי הרחיק לכת, וכי הצו שהוטל הוא צו גורף ודרקוני, שאינו מתייחס לנכס מסוים אלא חל באופן כללי על נכסיו. עוד נטען כי צו מרווה מחייב זיהוי של נכסים קונקרטיים, וכי לא ניתן להטיל צו כה חריג על נכסים ערטילאיים, ללא תשתית ראייתית מספקת.

בואנו טען גם כי התביעה האישית נגדו אינה מצדיקה סעד זמני כה משמעותי. לשיטתו, הכספים הועברו לחברות בערבון מוגבל ולא אליו באופן אישי, ולכן אין בסיס ממשי להרמת מסך או להטלת אחריות אישית. בנוסף נטען כי בית המשפט המחוזי הפך למעשה את נטל ההוכחה, כאשר דרש ממנו לפרט את נכסיו לצורך צמצום הצו, במקום לדרוש מהתובעים להצביע מראש על נכסים מסוימים שאותם יש להגביל.

במסגרת הערעור ביקש בואנו לייחד את הצו למניותיו בחברה הצרפתית, המוחזקות באמצעות חברות שבבעלותו. לטענתו, שווי מניות אלה מספיק לצורך הבטחת פסק הדין העתידי, ולכן אין הצדקה להשאיר על כנו צו רחב יותר החל על נכסיו עד לסכום שנקבע.

עו"ד גיל אפרתי התנגד לערעור בשם התובעים. בתגובה שהגיש נטען כי אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת המחוזי, וכי הצו ניתן על רקע תשתית עובדתית ותאגידית מורכבת: שינוי מבנה האחזקות בחברה הצרפתית בעיצומו של ההליך, הפיכתה מחברה ציבורית לחברה פרטית, העברת מניותיה לחברת SNS - היעדר גילוי מוקדם והימנעות מהצגת מסמכים מהותיים.

אפרתי טען כי בואנו קיבל הזדמנות להצביע על נכסים ממשיים שאליהם ניתן יהיה לייחד את הצו, אך בחר שלא לעשות כן. לטענתו, לא ניתן להסתפק במניות בחברות פרטיות, שהפכו קשות יותר למימוש ולפיקוח לאחר שהחברה הצרפתית יצאה ממסגרת של חברה ציבורית. לכן, נטען, אין לאפשר לבואנו לטעון שהצו רחב מדי לאחר שנמנע מלהציג חלופה מעשית.

עוד נטען בתגובת עו"ד אפרתי כי צו המרווה כבר צומצם באופן משמעותי ביחס לבקשה המקורית, והוגבל לסכום של 17.6 מיליון שקל בלבד. לשיטתו, ביטול הצו בשלב זה עלול לרוקן מתוכן את פסק הדין העתידי, אם תתקבל התביעה, ולהותיר את התובעים מול מבנה חברות ונכסים שלא ניתן יהיה להיפרע מהם בפועל.

השופטת רות רונן מבית המשפט העליון דחתה את בקשת רשות הערעור. השופטת קבעה בהחלטתה כי 'צו מרווה' הוא אכן סעד חריג, ולא התעלמה מהקושי שבהטלת צו כללי שאינו מתייחס לנכסים מסוימים. היא ציינה כי בדרך כלל רצוי שצו מסוג זה יתייחס לנכסים מוגדרים, כדי להבהיר את גבולותיו ולהקל על אכיפתו. עם זאת, קבעה השופטת רונן כי במקרה הנוכחי אין בכך כדי להצדיק את ביטול הצו, בין היתר משום שבואנו קיבל אפשרות להצביע על נכסים ספציפיים שיבטיחו את פסק הדין, אך לא עשה זאת באופן מספק.

בהקשר זה כתבה השופטת רונן כי "הדרך פתוחה בפני המבקש גם עתה לציין נכסים מסוימים אשר ביחס אליהם יחול הצו – מעבר למניותיו בהולדינגס – ובכך להביא לצמצום היקפו". בכך קיבלה השופטת רונן את עמדת התובעים שלפיה אין לבטל את הצו רק משום שהוא רחב, כאשר הנתבע עצמו נמנע מלהציג נכסים חלופיים ממשיים שיבטיחו את גביית פסק הדין.

השופטת רונן נתנה משקל נוסף גם לכך שבואנו הוא תושב צרפת שלא ביקר בישראל מאז שנת 2022, ולכך שסכום התביעה נגדו גבוה. מעבר לכך, נקבע כי התנהלותו לאחר מתן צו איסור הדיספוזיציה, ובפרט קידום מהלך הפרטת החברה הצרפתית ללא גילוי מספק בזמן אמת, מעוררת חשש מפני נקיטת מהלכים דומים גם ביחס לנכסיו האישיים.

בסיום החלטתה קבעה השופטת רונן: "דין בקשת רשות הערעור להידחות". המבקשים חויבו בהוצאות התובעים בסך 5,000 שקל.

המשמעות המעשית של החלטת העליון היא כי בואנו נותר כפוף לצו אישי המגביל ביצוע דיספוזיציות בנכסיו עד לסכום של כ־17.6 מיליון שקל. הצו אינו מוגבל רק למניות החברה הצרפתית, משום שבית המשפט לא השתכנע כי מניות אלה מספיקות להבטחת פסק הדין העתידי, במיוחד לאחר שהחברה הפכה מחברה ציבורית לחברה פרטית.

עוד ב-

סכסוך ירושה על 7 מיליון שקל: הקרב בין האחים והכפייה של בית המשפט

לכתבה המלאה

לדברי עו"ד גיל אפרתי, ההליך העיקרי צפוי להימשך, ובמסגרתו יידרש בית המשפט להכריע בשאלות המרכזיות: האם מדובר בהלוואות שלא הושבו או בהשקעה שנכשלה, האם בוצעו פעולות שפגעו בזכויות בעלי מניות המיעוט, והאם יש מקום להרים מסכי התאגדות או להטיל אחריות אישית על בואנו. לדבריו, החלטת העליון אינה מסיימת את התיק, אך היא מבטיחה כי עד להכרעה בו יישמר כלי אפקטיבי שימנע ריקון נכסים ויסייע להבטיח גבייה עתידית.