הנה מקרה שלא רואים כל יום, בטח לא בהקשר של דירות המוענקות כמתנה ללא תמורה. בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל לאחרונה הסכם מתנה, במסגרתו העניקה קשישה את דירתה בתל אביב במתנה לעמותת "יד שרה". השופטת רחל ברקאי קיבלה את גרסת הקשישה בת ה-92, כי חשבה שהיא חותמת על צוואה אותה תוכל לבטל. עוד הסיקה השופטת כי גילה המופלג, חוות דעת רפואית בעניינה והעובדה שלא הייתה מיוצגת, מעידים כי לא היה לה רצון אמיתי לתת את הבית במתנה.
על פי אתר "פסקדין", התובעת, שהינה ערירית ללא ילדים, חתמה בשנת 2019 על הסכם עם עמותת "יד שרה", במסגרתו העניקה לה במתנה את דירתה, זאת בכפוף לכך שתוכל להמשיך להתגורר בה עד יומה האחרון.
אלא שלאחר החתימה ולבקשת עורך דין מטעם העמותה, נבדקה התובעת על ידי מומחה גריאטריה שקבע כי יש לה ירידה בזיכרון לטווח קצר, אך השיפוט שלה תקין והיא מסוגלת לטפל בענייניה. לאחר שהתקבלה חוות הדעת הרפואית, נרשמה הדירה בטאבו על שם יד שרה.
כשנה לאחר מכן נודע לאחותה של התובעת על העסקה, כשמצאה בביתה דף עליו רשמה התובעת שהיא מבטלת את הצוואה בה העניקה את דירתה ליד שרה. בהמשך אותה השנה (2020) ערכה התובעת צוואה בה הורישה את הדירה לשתיים מאחיותיה.
כאשר התברר לתובעת ולאחותה שלא ניתן לבטל את המתנה, הגישה הקשישה את התביעה לביטול ההסכם. לטענתה, עורכי הדין של יד שרה הגיעו לדירתה ואמרו לה שבאו להסדיר את רצונה להעניק להם את הדירה. לטענתה, הם לחצו עליה לחתום על ההסכם ולא הסבירו לה את משמעותו ואת העובדה שלא תוכל לחזור בה. עוד גרסה כי לא התכוונה להעניק את הדירה במתנה וחשבה שתוכל לבטל את ההסכם.
כאמור, השופטת ברקאי הורתה על ביטול ההסכם. היא אמנם קיבלה את גרסת יד שרה שלפיה הקשישה היא זו שפנתה לעמותה והביעה את רצונה לתרום את דירתה, אך גם הבינה שהתובעת חשבה שמדובר בחתימה על צוואה הניתנת לביטול.
השופטת הוסיפה שגילה המבוגר של התובעת והעובדה שלא הייתה מיוצגת משפטית בעסקה משמעותית מסוג זה, מחזקים את המסקנה שלא הייתה לה הבנה מלאה בנוגע להשלכות ההסכם. עם זאת, התרשמה השופטת כי לא הייתה כאן כוונת זדון, וקבעה כי הנתבעים יחויבו בהוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 שקל.
