בארץ
המצוקה של מדריכי כפרי הנוער: מנכ"ל הפורום הציבורי במאמר מיוחד
למרות האחריות האדירה של מדריכים בכפרי נוער וחשיבותם בעיצוב עתידם של דור העתיד, מעמדם לא הוסדר מעולם. לא שכרם, שבמקרים רבים נושק לשכר המינימום, לא פיתוח אופק ההתפתחות המקצועי ולא הגדרת תפקידם כפרופסיה, בדומה למרבית מדינות העולם המערבי. דווקא בעת מלחמה, כשהצורך בגיוס מדריכים עולה, המדינה לא עושה מספיק כדי להוקיר ולתגמל את המדריכים
עתות מלחמה מעצימות חרדות וגם קשיים. ככל שהאדם מגיע מרקע חזק יותר, כך יש לו כלים רבים יותר וסיכוי טוב יותר להתמודד עם השינוי. ולהיפך, ככל שהוא פגיע יותר ונעדר עורף משפחתי, כך הקשיים גוברים וסיכויי הצלחתו קטנים. זוהי מציאות חייהם של ילדים ובני נוער במצבי סיכון במסגרות החוץ ביתיות.
בישראל ישנם אלפי ילדים ובני נוער, המוגדרים חסרי עורף משפחתי, הגדלים ומתחנכים במסגרות כפרי נוער, פנימיות ואומנה. המדריכים בכפרים, עובדים לילות כימים למען הילדים ובני הנוער במטרה להעניק להם חום וחוסן.
עבודת המדריך שהיא קשה בימות השגרה, הופכת לקשה ומאתגרת עוד יותר כעת בעת החירום. למדריכים, כמו לכולנו יש משפחות משלהם, ילדים, בני זוג והורים. בנוסף, יש להם את הנערות והנערים אשר זקוקים להם לא פחות מאשר ילדיהם הביולוגיים.
המדריכים נקרעים בין האישי למקצועי, שבעבורם הוא גם אישי. במהלך המלחמה, העומס גדול יותר מתמיד, מכיוון שרבים מהמדריכים גויסו למערך המילואים והנותרים נדרשים לעמוד כעת בעומס רב, להמשיך לספק לבני הנוער במסגרות החוץ ביתיות את הטיפול הטוב ביותר, גם כשכוח אדם מצומצם באופן משמעותי בחלק מהמסגרות.
העומס גדל לא רק בשל המחסור בכוח אדם, אלא אף כתוצאה מהמצוקות הנפשיות של החניכים, שכמו אצל כולנו, גברו בשעת המלחמה. וכך, עם פחות כוח אדם, נדרשים המדריכים להעניק יותר, ועושים זאת בגבורה.
המדריכים דואגים לנערות ולנערים כאילו היו ילדיהם שלהם. מכלל אינסוף סיפורי הגבורה ואירועי השבעה באוקטובר שכולנו רואים מדי ערב, נכללים גם המדריכים, שחלקם התמודדו במציאות של חיים ומוות.
סיפורים ודוגמאות על מדריכים שבמרחק נגיעה ראו את המחבלים מתקרבים לאיזורם, עזבו הכול ובתושייה מיהרו לאסוף את החניכים לביתם, תוך שהם מגינים עליהם בגופם, ללא התלבטות וללא עכבות, הם חלק מהקשר האיתן והדוגמה למופת שמייצגים המדריכים. בזהה לאינסטינקט ששיש לכל אבא ואמא כלפיי ילדיו.
ולמרות האחריות האדירה של המדריכים וחשיבותם בעיצוב עתידם של אלפי הילדים ובני הנוער, המדינה לא עושה מספיק כדי להוקיר ולתגמל אותם. משרדי החינוך, הרווחה והאוצר, צריכים להעמיד בסדרי העדיפויות התקציביים את התגמול של אותם המדריכים.
עוד ב-
הכותב הוא מנכ"ל הפורום הציבורי - כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנות בישראל
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.בתקופת המפאיניקים, היה מעמד למדריכיםיוסף א 01/2024/03הגב לתגובה זו0 0חשוב לציין, כי ישראל הקטנה והעניה,נטולת המשאבים, ייחסה חשיבות לכל מה שקשור לחינוך הפורמלי ולחינוך הלא פורמלי. המדינה הקימה מוסדות הכשרה למדריכים, מטפלות ולכל הענפים הקשורים בטיפול בבני אדם. היה מכון בית רוטנבאג בחיפה,, בית קיי בבאר שבע, קלמניה ובית ברח ועוד. המדריכים עמדו בסף קבלה, הוכשרו והוסמכו כמדריכים חינוכיים מוסמכים, כתנאי לעבודה בהדרכהסגור
