עולם התקשורת התעטפו בערב של עצב עם הישמע הבשורה על פטירתו של סבו של יואלי ברים, כתב החרדים של חדשות 13. 

במילים שיוצאות מן הלב ושורפות את הנשמה, שרטט יואלי את דמותו של סבו - ניצול שואה שהפך ממנקה בקניון למהנדס בכיר, איש של ספר, מוזיקה קלאסית ויושר בלתי מתפשר.

"סבא שלי, כל עולמי, הלך לעולמו. אני לא מצליח לעכל את לכתו. זכיתי לחיות בצילו של אדם ענק. ניצול שואה, שנלחם מיומו הראשון בעולם כדי לחיות, שכנגד כל הסיכויים שרד, עלה ארצה והפך למהנדס בכיר שחי בדירה צנועה בבני ברק. איש שלא הפסיק ללמוד, איש אמת שחייו היו מלאים. איזו אבידה", כתב ברים בפוסט הכאוב שהעלה.

בהספד המרגש שנשא הלילה בהלוויה, גולל יואלי את סיפור חייו הבלתי יאמן של הסבא, שהחל כתינוק בן שנתיים בגיהינום של לנינגרד הנצורה תחת אש הנאצים. הוא תיאר דמות של לוחם שסירב להיכנע לייאוש, גם כשהיה עליו להצטיין תחת משטרו האכזרי של סטלין רק כדי לשרוד כיהודי. ברים שיתף את הנוכחים ברגעים הפיקנטיים והמרגשים מהחיים בבית הקטן בקומה השלישית בבני ברק, שם נשמעו צלילי צ'ייקובסקי ובטהובן מתוך טייפ ישן, ושם מצא הנכד מקלט ובטחה.

הסיפור המרתק ביותר שחשף יואלי נוגע לימי העלייה הקשים: המהנדס המומחה, שהגיע לארץ ללא שפה, לא בחל בשום עבודה ועבד כמנקה בקניון איילון כדי לפרנס את משפחתו בכבוד. "תחת ניגובי הרצפות שהניבו מעט מאוד כסף נטעת בעמל רב את העץ המשפחתי המפואר שתחתיך כאן בישראל", ספד לו נכדו בבכי. 

"סבא אהוב ומיוחד. קשה עליי מאוד פרידתך. אני לא רוצה לעכל את לכתך מארץ החיים. לעכל משמעו להשלים, ואני לא משלים עם לכתך, כאילו שאפשר לוותר על המקלט שהיית עבורי ברגעים קשים, אי אפשר. ואני בוכה ללא הרף ואין לי נחמה. רק זיכרון נוכח ואמיתי. אתה תמיד קיים עם מבטך הישיר כזה שדורש כנות ויושר לב, אתה נוכח עם סיפורי חייך שהיו לנו עדות קרובה לדור השואה שאותגר מכל עבר אבל השתקם בכוחות עצמו ובנה פה משפחה ומדינה תחת קשיים רבים. אתה חי ונושם, ולומד, לומד ואוהב, ולומד ומלמד, ככה עבורי מאז שאני זוכר את עצמי בחיקך מלא החיבה, האמת, והטוב".

"סבא אהוב. דמות משמעותית כל כך בחיי, זכיתי לחיות בצילך. בצל אדם שהאמת היא נר לרגליו, ושרגליו הן דמות לעשייה ומימוש, ושהגשמתו הגשמת אמת היא - כזו שלא מוותרת על ערכיה ואמונותיה, כזו שמסרבת להרים ידיים, כזו שלוקחת אחריות, מאמינה באחריות, ולא סוטה ימין ושמאל מהמטרה העליונה והיא - לחיות. לחיות באמת. חיים מלאים בלמידה וקריאה, באמנות ומוזיקה, ובהתמסרות נעלית לאהובתך, סבתא אלה ז"ל, ולבני משפחתך".

"ואני הנכד. האוהב, המתגעגע, שרק רוצה לדפוק בדלת ביתך הצנוע בבני ברק. קומה שלוש. פסיעותיך הקצביות נשמעות מבעד לדלת ואני אומר "סבא, זה יואל". ואת הדלת אתה פותח כעבור כמה שניות של הליכה, ובחיוך אדיב אתה מביט בי ואני נהנה שאתה מסתכל עליי. כי אני אוהב אותך סבא. אותך ואת הבית עטוף השטיחים והתמונות ואפוף צלילי היצירות של צ'ייקובסקי לאורן אתה חי כבר עשרות שנים. את אהבתך למוזיקה הקלאסית וליצירות אופרה קלאסיות אפילו חובב מילים כמוני לא יודע לתאר. צמרמורת אחזה בי בכל פעם שפגשתי בך והטייפ הישן לא חדל מלהפיק את צלילי הסימפוניה החמישית של בטהובן, פולחן האביב של סטרווינסקי וארבע העונות של ויואלדי. "אתה יודע יואל, אתה חייב לשמוע את זה" אמרת לי בחשק שרק התגבר ככל ששמענו יחד או ראינו יחדיו איזו אופרה טובה ועסיסית".

עוד ב-

הברנז'ה הסתערה: "בשביל טראפיק" והכתב הימני הזדעק - "מי הבעיה פה"

לכתבה המלאה