הגזענות היא אחת הרעות החולות בחברה הישראלית מימים ימימה. העיתונאית והסופרת גלית דיסטל אטבריאן מדברת על הנושא בכל הזדמנות ומעלה את החשיבות להפריד בין גזע לאידיאולוגיה וגם בפוסט שהעלתה היום (שישי) לפייסבוק הסבירה מה השקפתה.

דיסטל אטבריאן כתבה: "החיבה שלי לפוליטיקת הזהויות הפרוגרסיבית זהה בעוצמתה לחיבתי לנסראללה. אני לא רוצה שיקדמו אותי באופן מלאכותי כי אני אישה. אני לא רוצה שיקדמו אותי באופן מלאכותי כי אני מזרחית. אני רוצה להתקדם באופן טבעי על פי הכישורים הפרטיקולריים שלי ובכפוף לכוחות הטבעיים של השוק. ובלבד שהם יהיו אכן טבעיים ולא נתונים לפולטיקת זהויות מפלה".

עוד כתבה: "לא אכפת לי מה העדה של מי שאני מתחתנת איתו. לא אכפת לי מה המוצא של החברים שלי. ומזיז לי את קצה הציפורן מאיזו מדינה הגיעו ההורים של ראש הממשלה שלי. הפתק שלי בקלפי נסמך על נתונים ועובדות, לא על פי צבע עור. אני חושבת שתרבות שמושתת על פוליטיקת זהויות היא כאב תחת טרחני ומסוכן. מכסה קבועה של "שחקנים שחורים" או כל סוג של "גיוון תרבותי" מאולץ בסרטים או מחזות היא לעג לאינטילגנציה האנושית אבל בעיקר - ואף חמור מכך- לעג לאמנות".

עוד המשיכה: "אמנות צריכה רק מה שאמנות צריכה. אין לשפוט אדם על פי דתו, עורו, מוצאו או מגדרו - וזה בדיוק מה שפוליטיקת הזהויות עושה: הקץ לחופש, יחי הגזענות ההפוכה שנולדה בדמות האפליה המתקנת. אני ליברלית מקצה עד קצה. אני בעד האינדבידואל ונגד תיוגו החברתי או העדתי. ודווקא בגלל זה. דווקא בגלל הסירוב האישי הגורף והמוחלט שלי להכניס עוד בדל של שיקול זר למעט כישורים, יכולות, יוזמה ופוטנציאל אישי - אני נלחמת עכשיו".

"כי אם נערים ונערות משלומי או שדרות קרעו את התחת והביאו בגרות מצוינת עם 5 יחידות במתמטיקה, פיסיקה ומחשבים , לא נכנסים ל 8200 (כרטיס הכניסה הוודאי לחיי נוחות כלכלית עד הפנסייה) רק בגלל צבע עורם, מוצאם העדתי או מיקומם הגיאוגרפי, ונערים ונערות מהוד השרון והרצליה עם אותם נתונים בדיוק כן נכנסים - אז יש לנו כאן בעיה. ולבעיה הזאת לא קוראים "פוליטיקת זהויות". קוראים לה גזענות".

לסיום כתבה: "ראיינתי בשבוע שעבר את אחד מנציגי החינוך בפריפריה: הנתונים מצביעים על אמת מזעזעת: אותם נתוני הצלחה בבגרויות  כמו החבר'ה הנכונים, רק שם משפחה לא נכון ואזור חיוג לא נחשב. ככה מנציחים את הפער. ככה משמרים אותו. ובזה אני נלחמת. עד חורמה. אני לא "פוליטיקת זהויות,"אני בדיוק, אבל בדיוק הדבר ההפוך לזה".