העיתונאי קלמן ליבסקינד, בטור תקיף בסוף השבוע האחרון כלפי חבר הכנסת לשעבר זוהיר בהלול על החיים המשותפים בין ישראלים לערבים בארץ.

ליבסקינד הביא את הסיפור התיאורטי שהביא בהלול בטורו ב-"הארץ", על אותו אתלט ערבי-ישראלי שזוכה במדליה אך מסרב לעטות את דגל ישראל לאחר הזכייה וגם במהלך השמעת המנון "התקווה", אותו ספורטאי לא יזיל דמעות מהתרגשות. בהמשך דבריו הביא בהלול את היחס שיקבל אותו ספורטאי, לכאורה, מהיהודים: יכנו אותו "בוגד", "גיס חמישי", וחברי הכנסת יחקקו חוק האוסר על השתתפות במשחקים אולימפיים בלי לשיר את התקווה ובלי לעטות את דגל ישראל "קרי חוק נגד ערבים".

לדברי עיתונאי מעריב: "בהלול נתפס תמיד כמו ההוכחה הניצחת לכך שיהודים וערבים יכולים לחיות יחד. דווקא בגלל כל אלה, התפוצצתי ביום שישי האחרון, למקרא הטור שהוא פרסם".

מה הסיבה לכך? לדברי ליבסקינד, בניתוח דבריו של בהלול יוצא כך: ישראל תממן את המסע של הספורטאי, לתת לו להופיע כמייצג ישראל, מענק של חצי מיליון שקל על ההישג, אבל באותה מידה - אותו ספורטאי 'יעשה ברוגז' עם סמלי המדינה "ואנחנו ננשוך שפתיים ונשתוק", כתב העיתונאי, והוסיף: "וזו, פחות או יותר, כל תורת היחס של ערביי ישראל אל המדינה, על רגל אחת. המדינה כאן כדי לתת. הם כאן כדי לקבל. ומי שיעקם את האף על רקע ההסדר הזה, שילך לעמוד בפינה ולחשוב מה לא בסדר אצלו".

ובכך מחה בחריפות ליבסקינד נגד דבריו של בהלול: "נמאס לי, אני לא אשתוק". לדבריו, הוא לא ישתוק כלפי אותו ספורטאי דמיוני שהתרחק מהדגל, כמו שלא ישתוק שקפטן הנבחרת, ביברס נאתכו, בוחר שלא לשיר את ההמנון: "כשהקפטן הישראלי מתעטף בשתיקה מול מילות "התקווה", איננו אלא רגע של חרפה", כתב.

לדבריו, אותה חרפה עוברת בשתיקה משום שהציבור הישראלי הורגל 'ללכת על הבהונות' כל פעם שמדובר בשיח על ערביי ישראל: "המגזר הערבי איננו מגזר מקופח. המגזר הערבי הוא המגזר הפריבילגי ביותר שישנו כאן. מגזר שכקולקטיב, כקבוצה, לא תורם כמעט דבר לחברה הישראלית, אבל לא מפסיק להתלונן שאוכלים לו ושותים לו ולא מתנהגים אליו יפה ומקפחים אותו".

ליבסקינד גם תוקף בחריפות את דבריהם של נציגי המגזר הערבי. לדבריו, הערבים אינם קורבנות של גזענות שכן הם חתומים על רוב אירוע הגזענות שהיו במדינה, בעיקר בפרעות שהתרחשו לפני מספר חודשים: זריקת בקבוקי תבערה על יהודים, ניסיונות לינץ' ביהודים, והצת בתי כנסת. עוד הוסיף העיתונאי שהמגזר הערבי אינו תורם דבר לחברה הישראלית: אינם משרתים לא בצה"ל ולא בשירות לאומי, אבל כן משתמשים במדינה כדי להתחיל ללמוד באקדמיה בגיל צעיר.

העיתונאי חתם את דבריו בביקורת נוקבת: "אם אתם לא רוצים את הדגל של מדינת ישראל, ולא רוצים את ההמנון של מדינת ישראל, ולא רוצים לשאת בנטל של החברה הישראלית, ולא רואים בעיה עם מי שמנסה להרוג בנו, ולא רואים בעיה להניף את דגלו, ולא רואים בעיה להילחם את מלחמתו, דעו לכם שהעסק הזה לא יחזיק עוד הרבה זמן מעמד. מתישהו יבוא הפיצוץ. מתישהו יגיע היום שגם לנו יימאס לשתוק".