תקשורת ומדיה

שני אחים, יום הולדת אחד ופרידה אחת

סרט זיכרון מרגש לזכרו של סמ"ר שחר וקרט ז"ל מציג את סיפורם של שני אחים שחוגגים את יום הולדתם באותו יום, בהפרש שנים ניכר. על יום ההולדת והפרידה העצובה שמחכה באופק

מעיין פופלבסקי | 4/5/2022 9:54

אחד הסרטים שהכי השפיעו עליי ביום הזיכרון הוא מתוך פרויקט של בית אבי חי, לזכרו של שחר וקרט ז"ל. שני אחים חוגגים יום הולדת באותו תאריך, בהפרש שנים ניכר.
הם יושבים מול עוגת יום הולדת מלאה בנרות. האח הגדול, במפגן אכפתיות,
קם לעזור לאחיו הקטן עם כיבוי הנרות ומיד לאחר מכן מכבה גם את שלו.

עברה שנה, ועכשיו האח הגדול מתחבא לאחיו הקטן כשמרחוק נשמע קול שקורא להם לבוא, כי שוב יומולדת ושוב זה אותו טקס של כיבוי הנרות. הזמן חולף. ביומולדת הבא כל אחד מהם מקבל נר נוסף, עדות לעוד שנה שחלפה, הם זכו לעוד נר.

האח הגדול קם, הפעם לא כדי לכבות את הנרות אלא כדי לשים לאח הקטן קצת מהעוגה על האף. הקשר ביניהם טוב והם גם מבלים במגרש הכדורגל השכונתי. בקצה הפריים רואים את האופניים שהם באה איתם. בסצנה הבאה האח הגדול כבר חייל, הוא מתחבק עם חברה שלו והם נפרדים על רקע השיכונים ותחנת האוטובוס.
הוא הולך אל דרכו ואל גורלו.

בסצנה הבאה הפריים הופך לשחור כולו. עננה כבדה מתרגשת על חייהם.
מגרש המשחקים בלילה, המוכר והידוע, אותו מגרש ששחר קשר לשלומי את השרוכים - כעת הוא אפל וקודר. האופניים שם, נשענות על עץ, מיותמות.

בדיוק בזמן הזה בבית, בבית המשפחה, שחר מגיע עם מדי צבא ונשק וקורא בבית: "חזרתי!".

שלומי מתעורר מסיוט. זה היה רק חלום, שחר לא חזר. שלומי מתנשם בכבדות על חייו החדשים, שהוא לא רצה בהם, אחיו הגדול איננו עוד. בסצנת הסיום שלומי יושב מול עוגת היומולדת שלו, כשממולו - נר הזיכרון של שחר.

שלומי, אחיו של שחר ז"ל, בדף הפייסבוק של בית אבי חי: "שחר ואני נולדנו באותו יום בהפרש של 11 שנה. ימי הולדת היינו חוגגים יחד, כל המשפחה. היו שתי עוגות, עוגה של חמש ועוגה של 16, עוגה של שש ועוגה של 17. ככה כל שנה. בגלל שאני הייתי הקטן, אולי זה קצת טשטש את יום ההולדת שלו, אבל זה חיבר בינינו".

תסריט: ענבל גנור. בימוי: צ'ים ויינברג, נדב אמבון. מתוך הספר: געגוע לחיבוק