דמיינו עולם שבו כל תושב עזה, שחי תחת דיכוי החמאס, מקבל הזדמנות אמיתית להתחיל מחדש את חייו. במקום עוני ומחסור, מגורים במחנות פליטים, וחיים בפחד תמידי תחת שלטון טרור – הם יוכלו לעבור למדינה שתעניק להם עתיד אמיתי: הזדמנות לבית חדש ולחיים חדשים, לרווחה ולביטחון. זה נשמע כמו רעיון מופרך? ובכן, ההיסטוריה מוכיחה שזה הפתרון הכי הומניטרי, הכי ריאלי והכי נכון, גם לעזתים וגם לנו.

אני בטוחה כי מה שעבד בעבר, יכול לעבוד גם היום. העולם ידע לא מעט משברי פליטים – ובכל פעם שנמצא פתרון אמיתי, הוא היה מבוסס על הגירה מרצון. תושבים שנאלצו לעזוב את ארצם, מצאו עתיד טוב יותר במקום אחר – וכולם הרוויחו.

דוגמאות לא חסרות. כך למשל, לאחר מלחמת העולם השנייה, מאות אלפי פליטים יהודים מצאו בית בישראל, ארה"ב ואוסטרליה; לאחר מלחמת וייטנאם, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה קלטו פליטים וייטנאמים, ששגשגו במדינותיהם החדשות; לאחר קריסת ברית המועצות, מאות אלפי יהודים מצאו חיים טובים יותר בישראל ובמערב.

בין ייאוש לתקווה
על רקע המצב הנוכחי, עולות עכשיו שאלות מהותיות: למה תרחיש כזה לא יכול לקרות גם בעזה? האם פלסטינים לא יכולים להגר למדינות ערביות? האם מדינות מערביות שמצהירות על סולידריות עם עזה לא יכולות לקלוט אותם? הרי יש שפע של מדינות ערביות עם שטח אינסופי והזדמנויות לפיתוח. אז מי בדיוק רוצה "לשמור" על העזתים בעזה?

מי שחושב שהעזתים צריכים להישאר בעזה, סובל ככל הנראה מאחת משתי בעיות:
 

• או שמדובר בשנאת עזתים – כי להשאיר אותם בסבל, במצוקה כלכלית, תחת משטר חמאס שלא מאפשר להם עתיד זו אכזריות לשמה. בוודאי כשהיום קיים בעזה רק הרס וחורבן.
• או שמדובר ברצון שאותם עזתים ישמשו כנשק דמוגרפי נגד ישראל – אם לעולם תושבי עזה היו חשובים, הוא היה פותח בפניהם דלתות, ולא נועל אותם בעזה.

שימו לב לצביעות: כשמדובר במיליוני פליטים אפריקאים או סורים, המערב מזדרז לפתוח את שעריו, אבל כשמדובר בפלסטינים? פתאום כולם רוצים לשמור עליהם במחנות פליטים לנצח.

השורה התחתונה ברורה: זהו לא גירוש, כי אם יציאה מעזה מרצון! כאן צריך להדגיש: אף אחד לא מדבר על גירוש בכוח. אף אחד לא הולך להעלות אנשים בכפייה על מטוסים ואוניות ולגרש אותם. אנחנו מדברים על פתרון הומניטרי אמיתי: הצגת אלטרנטיבה לאנשים שמבקשים לעזוב. כל סקר שנעשה בעזה מוכיח שרבים מהתושבים שם רוצים להגר, אבל לא יכולים מכיוון שחמאס שולט בהם באגרוף ברזל.

דונלד טראמפ מקדם בדיוק את זה – פרויקט בינלאומי שיעזור להעביר את מי שרוצה להגר למקום טוב יותר. תחשבו על זה: האם עדיף להשאיר את העזתים במצב חסר תקווה או לאפשר להם לבחור בחיים חדשים במקום אחר?

צביעות השמאל הקיצוני
אם יש משהו שחוזר על עצמו, זה המוסר הכפול של השמאל הקיצוני. גופים וארגונים שבמשך שנים נאבקים למען קליטת פליטים בכל מקום בעולם – מסוריה, ממדינות דרום אמריקה ומאפריקה, מזדעזעים לפתע מהרעיון של הגירה מרצון לעזתים. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
 

• מדוע פליטים סורים יכולים להגר לגרמניה, אבל פלסטינים לא יכולים להגר למדינות ערביות?
• מדוע רבות מהמדינות המערביות חייבות "לגלות חמלה" ולקלוט מהגרים אפריקאים, אבל כשמדברים על עזתים, פתאום הן שותקות במקרה הטוב, ובמקרה הרע זועקות נגד?
• מדוע השמאל הקיצוני בעד "חופש התנועה" של מסתננים, אותם הוא מכנה "מבקשי מקלט" לישראל, אבל נגד חופש התנועה של עזתים החוצה?

זהו אבסורד מוחלט! אם לשמאל הקיצוני באמת היה אכפת מהאוכלוסייה העזתית, הוא היה הראשון להרים את דגל ההגירה מרצון. הוא זה שהיה נאבק כדי לייצר לתושבי עזה עתיד טוב יותר, הוא היה מפעיל לחץ על מדינות המערב לפתוח שערים.

אבל הם לא עושים את זה. למה? מהסיבה הפשוטה שהעזתים הם כלי פוליטי עבורם. השמאל הקיצוני לא רוצה שהעזתים יחיו טוב ובכבוד, הוא רוצה שהעזתים ימשיכו לשמש עבורו ככלי ניגוח נגד ישראל. אחרת, איך הם יצדיקו את כל ההפגנות, את המימון הזר, את הפעילות האובססיבית נגד המדינה שלנו? השמאל הקיצוני הרי יודע שהגירה מרצון תפתור את הבעיה. אבל אז, מה יישאר לו לעשות? על מה הוא ימשיך להפגין?

הגיע הזמן לדבר ברור, ולעשות. מדינת ישראל לא צריכה לחשוש מלקדם את הרעיון הזה – להפך. אני מברכת את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמדבר על כך, ולמעשה מבקש לאמץ את התוכנית המדינית של הציונות הדתית מאז ומתמיד.

אני חוזרת ומדגישה: יש תקדימים היסטוריים להגירה מרצון, וזהו הצעד המתבקש ביותר גם הפעם. אם העולם דואג לעזתים, הוא צריך לתת להם אפשרות להגר, ולא לכלוא אותם לנצח במחנה פליטים אחד גדול. תגידו לי אתם: למי אכפת יותר מהעזתים – למי שרוצה להעניק להם חיים חדשים, או למי שרוצה להשאיר אותם בתוך מציאות של מלחמות ורעב?

הגירה מרצון היא לא רק אפשרות, היא הפתרון ההומניטרי וההגיוני ביותר לכולם. פתרון כזה טוב למדינת ישראל ומשמעותו ברורה: פחות טרור, פחות סיכון בטחוני, יותר יציבות.  אני קוראת לאופוזיציה ולשמאל בישראל, לנהוג הפעם באחריות ולגבות את המהלך. השמאל הציוני יחד עם מפלגת עוצמה יהודית, ודאי ייתנו את הרוח הגבית לצעד שמכריז כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

הכותבת, מיכל וולדיגר, היא חברת כנסת מטעם הציונות הדתית.

עוד ב-

דונלד טרמאפ הצליח להדהים את העולם | הנושא החם של השבוע

לכתבה המלאה