עם פתיחת מבצע עם כלביא ושיגור הטילים האירניים לעבר ישראל, עברה מדינה שלמה למצב חירום. כאשר העורף שוב הפך לחזית, חיפשו מיליוני תושבים בערים את תחושת הביטחון אצל מי שהכי קרוב אליהם – ראשי הרשויות המקומיות.

והשלטון המקומי לא אכזב. יצרנו מעטפת הגנה משלימה ומתמשכת עבור התושבים: פתחנו חמ"לים, הענקנו טיפול אישי, מסרנו מידע מציל חיים ויצרנו פתרונות יצירתיים – בין השאר באמצעות מחסות המוניים שהעניקו מיגון למשפחות וליחידים.

כשהגעתי בפעם הראשונה לערים שנפגעו בתחילת המערכה ונפגשתי עם ראשי הרשויות בשטח, הבנתי מיד שני דברים. ראשית, מדובר באירוע אחר ושונה ממה שהכרנו, כשההרס העצום בשטח והאתגרים שעומדים בשיקום שונים לחלוטין. שנית, שוב כמו תמיד, השלטון המקומי הוא זה שמוביל את המערכה בעורף. הוא זה שמנהיג ועושה את שנדרש בצורה הטובה ביותר.

המערכה הצבאית מול איראן הוכיחה הלכה למעשה את מה שאנחנו יודעים כבר שנים – השלטון המקומי הוא זה שמנהל את חיי היומיום במדינת ישראל. לא בהצהרות, לא בדיונים אינסופיים, אלא במעשים – באמצעות פעולה מהירה, נחושה ויעילה בשטח.

תוך דקות מרגע שהחלה המתקפה פתחנו את חמ"ל השלטון המקומי. ראשי הרשויות היו מוכנים למגוון תרחישים, וידעו כיצד להתנהל במצב חירום כללי. היינו שם יחד עם התושבים, לא במסדרונות המשרדים, אלא בשטח. ברגע שהאיום של פגיעת טילים בתוך הערים הפך למוחשי, לא הסתפקנו בהכרזות על "המיגון הטוב ביותר", אלא יצרנו מעטפת הגנה כוללת. רבים מראשי הרשויות קיבלו החלטה מנהיגותית לאפשר לכל תושב שאין לו מיגון מספק בבית או בבניין לקבל מענה מיגון חלופי באזור הקרוב אליו.

פתחנו בתי ספר וגני ילדים שיש בהם מקלטים והפכנו אותם למרכזי מיגון פעילים, תוך הבטחת אפשרות שהייה מתמשכת במהלך הלילות. ברמת גן יזמו פתרון יצירתי והפכו את תחנת הרכבת הקלה לאזור מיגון המוני בהיקף חסר תקדים. זה לא היה רק מיגון פיזי – זה היה מיגון חברתי ונפשי. כאשר אנשים יודעים שיש להם לאן ללכת, שיש מישהו שחושב עליהם ודואג להם, זה יוצר חוסן אמיתי.

הרשויות המקומיות הקימו מנגנון מהיר ויעיל לטיפול בתושבים שבתיהם נפגעו: מפינוי מיידי לבתי מלון ועד ליווי מקצועי יחד עם נציגי מס רכוש לטיפול בכל ההיבטים הנדרשים. לא חיכינו לאישורים או להוראות, פעלנו בחירום לאומי כפי שהמציאות דרשה.

מעל לעשור אנחנו מתרגלים אירועי חירום בסדר גודל כזה. לאורך השנים האחרונות צברנו ידע וניסיון שהוכיח את עצמו כעת. ביום פקודה היינו ערוכים. יצרנו נוהל חדש יחד עם רשות החירום הלאומית (רח"ל) ורשות המיסים, במסגרתו כל תושב שביתו נפגע יוכל להתפנות לבית מלון ללא בירוקרטיה. טענו כרטיסים בסך 1,000 שקל לארנק הדיגיטלי של המפונים לסיוע מיידי. לא חיכינו לטיפול דרך משרדי הממשלה בירושלים – כשמעבירים לנו סמכות, אנחנו יודעים לפעול.

מה שמייחד את השלטון המקומי הוא היכולת ללמוד ולהשתפר תוך כדי תנועה. הפקנו לקחים מכל זירה של נפילות, שיפרנו בזמן אמת את יכולת המענה והטיפול בעורף. השותפות שלנו, השיח הפתוח והמאוחד בין כלל הרשויות בארץ, אפשר לכל ראש רשות ללמוד מהאחר. שיתפנו פתרונות יצירתיים והתאמנו אותם למציאות המקומית.

במלחמה הזו הוכחנו שוב שהשלטון המקומי חזק ומקצועי. כבר שנים שהסקרים מראים שהציבור מעניק לשלטון המקומי אמון גבוה בהרבה מהממשלה והכנסת. זה לא עניין מקרי, כי אם תוצאה של עבודה מקצועית, מדויקת ויעילה.

ועידת מוני אקספו של השלטון המקומי שנערכת השבוע, עומדת תחת הכותרת "מצפן מקומי". זה בדיוק מה שהמדינה צריכה עכשיו, מצפן ברור שמוביל קדימה. אנחנו יודעים לקחת אחריות, אבל אחריות צריכה לבוא עם סמכות. הוכחנו מנהיגות מקומית בשטח, הגיע הזמן לביזור סמכויות אמיתי – לא רק בחירום, אלא בכל התחומים. תנו לנו את הכלים, ונמשיך להוביל את מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר.

עוד ב-

מיליון תושבים, בית חולים אחד – כך נראה הפער הרפואי בישראל

לכתבה המלאה

*הכותב, חיים ביבס, הוא יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין מכבים רעות.