הסופרת הדסה בן ארי, גרושתו ואם ילדיו של הזמר חנן בן ארי סיפרה על מקרה קשה שחוותה יחד עם ילדיה בתוך הרכב. 

בפוסט בחשבון האינסטגרם כתבה: "כמעט עשיתי אתמול תאונה כשצרחתי. צרחתי על אחד הילדים. הם יודעים שזה נדיר, משנה לשנה אני כמעט ולא צורחת. כבר הפסקתי להגזים. חבל על האנרגיות".

בן ארי ממשיכה ומזדעזעת: "אבל לא יכולתי שלא לצרוח, כי הוא אמר לה 'הרבצתי לך כי אמרת שאני אפס! ליד החברות שלך! אם תעשי את זה עוד פעם אחת אני ארצח אותך!'".

עוד הוסיפה וסיפרה מה היה הסיבה להתפרצות הזעם: "צמד המילים האלה, אני ארצח אותך, הקפיץ לי את המעיים כי אתמול בלילה נקברה בבית העלמין בפרדס חנה אינה דנילוב. ולדימיר *בעלה* דקר אותה למוות בבית שלהם. ופתאום העיניים שהייתי פוגשת במכולת ובמרכז המסחרי בנווה פרדסים מביטות אלי מכותרות החדשות. ואין בהן חיים".

על המקרה ברכב: "נסענו בכביש צר עם שני נתיבים ואפס שוליים ואני התחלתי לצרוח עליו מבלי לנעוץ בו את העיניים. מה אמרת? אני ארצח אותך?? תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אמרתי לו. יש כוח למילים שלנו. כשאתה רק אומר את המילים האלה, אתה נותן להן ממשות בעולם. כאילו שיכול להיות דבר כזה, שילד רוצח את אחותו. המילים שאתה מפזר מגיעות לכל מיני מקומות באופן שאנחנו בכלל לא יודעים. אני לא רוצה לחיות בעולם שבו אנשים רוצחים קרובי משפחה שלהם. אני לא רוצה לחיות בעולם של רוצחים מכל סוג. השלום תמיד תמיד תמיד מתחיל בתוכנו – כל אדם עם השלום הפנימי שלו וכל משפחה עם השלום בתוכה. אישה נרצחה בפרדס חנה, אמרתי לו. ואני לא רוצה להעמיס על הכתפיים שלך את כל זה, אבל אני גם לא מוכנה לשמוע אותך או כל אחד אחר פה ברכב אומר את המילים האלה. מכיוון שהוא היצור הרגיש ביותר בעולם, הוא הבין עד העצם".

על מקרה האלימות בו ניסתה לעזור: "לפני כמה שנים טובות פנתה אלי חברה. היא אמרה לי: 'יש לנו חברה, ולא רואים עליה – אבל היא סובלת מאלימות מצד בעלה. תעזרי לה'. אמרתי לה: 'חיימשלי. אני לא מבינה מהחיים שלי. אני בעצמי ילדה. איך אני יכולה לעזור? ולמרות שאני באמת לא מבינה, נפגשתי איתה'. הייתי צריכה רק להקשיב ולעשות מה שאני יודעת לעשות – חיבורים בין אנשים. חיברתי אותה לאנשי המקצוע שהוציאו אותה לאור גדול. שנתנו לה את החיים שלה במתנה. זה כמובן לא היה קסם".

עוד ב-

אביבית בר זוהר: "יצאתי עם בחור בן 27" - זו הסיבה שלא המשיכו

לכתבה המלאה

את הפוסט חתמה: "היא עברה ועדיין עוברת חתיכת דרך. אבל כשמפחדים ביחד – האומץ יכול להופיע. למה אני מספרת לכם את זה? כי ליד כל אחד מאתנו נמצא לפחות אדם אחד שמחפש שיוציאו אותו לאור. שיחזיקו לו את היד כשהוא עושה את הקפיצה הזאת לים החיים. אנחנו לא צריכים להיות מבינים גדולים. לפעמים צריך פשוט לתת את היד הזאת. תחשבו על אינה דנילוב – ותחפשו את האדם שמבקש את היד שלכם".