TOP 5

האבן שעל הראש והחלום שהתגשם: הסיפור הנסתר של חג הסיגד

בדיוק 50 יום מיום הכיפורים, צום חמור שנשבר במשתה חגיגי ושורשים מימי עזרא ונחמיה: 5 היבטים רוחניים והיסטוריים על החג שהפך מגעגוע רחוק ליום של הודיה בירושלים

עקבו אחרינו בגוגל

מערכת ice | 8/11/2026 17:41

יוצאי אתיופיה (צילום פלאש 90/ תומר נויברג)

חג הסיגד, שמצוין בכ״ט בחשוון מוכר בציבור הישראלי בעיקר דרך התמונות המרשימות של קהילת יוצאי אתיופיה מתכנסת בטיילת ארמון הנציב בירושלים כשהיא עטויה בבגדים לבנים מסורתיים. אלא שמאחורי התמונות המוכרות עומד אחד החגים העתיקים, העמוקים והייחודיים ביותר בלוח השנה העברי, שמחזיק במסורות מרתקות שרובן אינן מוכרות לציבור הרחב.

"שבועות של יום כיפור": למה החג חל דווקא עכשיו?

תאריך החג אינו מקרי, אך מעטים מודעים לחשבון המדויק שעומד מאחוריו: הסיגד נחגג בדיוק 50 יום לאחר יום הכיפורים. במסורת ביתא ישראל, הקשר בין יום הכיפורים לסיגד מקביל בדיוק לקשר שבין פסח לשבועות (ספירת 50 ימי העומר). כשם שחג הפסח מסמל את הגאולה הפיזית מעבדות ושבועות הוא יום קבלת התורה והברית, כך יום הכיפורים נתפס כיום הטהרה והמחילה, והסיגד - 50 יום לאחריו - מציין את חידוש הברית המעשי בין העם לאלוהיו ולתורתו.

אבנים על הראש: המנהג הפיזי של הכנעה ובניין

אחד המנהגים המרתקים ביותר שהתקיימו באתיופיה לקראת הטקס המרכזי היה סחיבת אבנים על ידי המתפללים בעלייה אל ההר. אנשי הקהילה נשאו אבן על ראשם או על עורפם לאורך כל מסלול העלייה, כמחווה פיזית של שפלות רוח, חרטה והכנעה לפני הבורא. לאבן הייתה גם משמעות סמלית של תקווה - נכונות אישית להשתתף בבניין ירושלים ובית המקדש לכשיזכו לעלות אליה.

בהגיעם לפסגה, הניחו המתפללים את האבנים במעגל סביב הכהנים (הקסים), וכך תחמו את המתחם המקודש שבו הונח ספר ה"אורית" (התורה הכתובה בשפת געז).

לא רק חגיגה: יום שמתחיל בצום חמור ומסתיים בסעודה חגיגית

בשיח הציבורי הסיגד נתפס לעיתים כפסטיבל שמח, אך במקורו מדובר ביום צום עד שעות אחר הצהריים. החצי הראשון של היום מתחיל בצום מלא, בתפילות בקשת סליחה ובהשתטחות (מכאן שמו של החג - מהשורש השמי ס.ג.ד, סגידה והשתחוויה). הקסים (רבני העדה) קוראים מתוך האורית את פרקי התוכחה והברית מספר נחמיה ומספר עזרא.

עם תום שבירת הצום בשעות הצהריים המאוחרות, הטון משתנה לחלוטין. הקהילה יורדת מההר בשירה, ריקודים ונגינה, ופוצחת בסעודת חג משותפת שבה נבצע לחם ה"דאבו" (לחם מסורתי עשיר ומתקתק שנאפה במיוחד לכבוד החג) לצד תבשילי בשר.

המקור התנ"כי: ימי שיבת ציון של עזרא ונחמיה

בעוד שחגים רבים נשענים על אירועים מתקופת יציאת מצרים או בית ראשון, הסיגד מבוסס ישירות על אירוע היסטורי מספר נחמיה (פרק ט'): המעמד שבו התכנסו שבי ציון בירושלים בימי בית שני, קראו בתורה, התוודו על חטאיהם וכרתו אמנה מחודשת עם אלוהים.

יהודי אתיופיה, שהיו מנותקים משאר חלקי העולם היהודי במשך מאות שנים, שימרו את המודל המדויק של שיבת ציון: עלייה להר גבוה (באתיופיה נהגו לעלות להר מידראר או הרים דומים במחוזות גונדר ותיגראי) שדימה את הר סיני ואת הר הבית, מתוך שאיפה לחזור יום אחד לירושלים הפיזית.

הדילמה הגדולה: האם להמשיך לחגוג את החג בישראל?

כאשר הקהילה עלתה לישראל במבצעים הגדולים (מבצע משה ומבצע שלמה), התעוררה בקרב ההנהגה הרוחנית שאלה תיאולוגית עמוקה: האם נכון להמשיך לחגוג חג שמהותו היא הכמיהה והגעגוע לציון - כאשר כבר נמצאים בציון?

לאחר דיונים הוחלט לשמר את החג, אך משמעותו עודכנה. במקום חג של געגוע וכיסופים, הוא הפך לחג של הודיה על הגשמת חלום הדורות. הוא קיבל רובד חדש של תפילה על אחדות חברתית ועל המשך תיקון החברה בישראל.

ב-2008 נחקק "חוק חג הסיגד", שהפך אותו מחג קהילתי בלעדי למועד רשמי בלוח השנה הישראלי, מתוך מטרה לחשוף את כלל החברה למורשת הרוחנית הזו.

עוד ב-

אייל ברקוביץ' הושעה משידורי רשת 13: "מה שקרה אינו מקובל"

לכתבה המלאה

המעבר של חג הסיגד מפסגות ההרים באתיופיה אל טיילת ארמון הנציב בירושלים משקף לא רק גלגול של מנהג, אלא מסע חי של קהילה שהצליחה לשמר זיכרון היסטורי בן אלפי שנים - ולהביא אותו חזרה אל המקום שממנו הכל התחיל.