טלוויזיה

הסרט החדש של ג'ניפר לופז בנטפליקס "רומן משרדי": קריסה מביכה

למרות שהיא מתקרבת לגיל 60 ונראית מעולה, שיתוף הפעולה החדש של הכוכבת עם ענקית הסטרימינג זוכה לביקורת קטלנית של כוכב אחד בלבד. האם מדובר בכישלון הגדול ביותר שלה?

אביב עגיב | 10/6/2026 14:03 עקבו אחרינו בגוגל

יש משהו נוסטלגי ב"רומן משרדי". הוא מנסה לקרוץ לז'אנר של הקומדיות הרומנטיות של תחילת שנות האלפיים ששלטו פעם בקופות והפכו את הז'אנר לאחד האהובים בהוליווד. אלא שבזמן שהסרטים ההם ידעו להיות שנונים, מצחיקים ובוטים הרי ש"רומן משרדי" מרגיש כמו גרסת נטפליקס חיוורת וחסרת נשמה. הסרט מדורג בכוכב אחד.

במסגרת שיתוף הפעולה בין נטפליקס לג'ניפר לופז קיבלנו בשנים האחרונות לא מעט סרטים בכיכובה. לצד הדוקו "מחצית" ששימש מעין סיכום ביניים לקריירה המרשימה שלה - רוב התוצרים שנולדו מהשותפות הזו בהם "האמא" ו"אטלס" היו בינוניים במקרה הטוב ומיותרים במקרה הרע. אל הרשימה הזו מצטרף כעת גם "רומן משרדי", שמרגיש כמו עוד חוליה בשרשרת ארוכה של סרטים שנועדו בעיקר למלא את ספריית התוכן של נטפליקס ואת העו"ש של לופז.

נדמה שבשלב הזה לופז כבר הפסיקה לנסות לייצר סרטים שאפתניים או מקוריים באמת. למעט "נוכלות בלי חשבון" מ־2019, קשה להיזכר בסרט אחד שלה מהשנים האחרונות שהצליח להותיר חותם של ממש. "רומן משרדי" רק מחזק את התחושה שהיא בחרה להעדיף כמות על פני איכות.

"רומן משרדי" הוא חיקוי חיוור של הסרט "ההצעה" משנת 2009 עם סנדרה בולוק וראיין ריינולדס, שזו כיהנה שבוסית כוחנית שמאלצת את העובד שלה להינשא לה כדי להימנע מגירוש מהמדינה. אך בעוד ש"ההצעה" היה סרט נהדר, מחוכם וזכה להצלחה ענקית בקופות, הסרט של לופז רק מוכיח כמה נטפליקס פשוט יודעת לחרב את הז'אנר בלי טיפה של מצפון.

לופז מגלמת את טלי קרוז, מנכ"לית חברת תעופה קשוחה ומכורה לעבודה. היא מנהלת את החברה ביד רמה, מטילה אימה על עובדיה ואפילו אוסרת על מערכות יחסים רומנטיות בין עובדים. היא יודעת להטיס מטוסים, מתהלכת במסדרונות החברה כמו טווס, וכל כניסה שלה לחדר גורמת לעובדים להיכנס לכוננות. במובנים רבים היא מזכירה גרסה חיוורת של מירנדה פריסטלי מ"השטן לובשת פראדה".

אלא שהחוקים שהיא קובעת לאחרים עומדים למבחן כאשר לחברה מגיע עורך דין חדש ונאה בשם דניאל בלנצ'פלאוור, בגילומו של ברט גולדשטיין החביב מ"טד לאסו". דניאל נשלח לסייע לטלי להתמודד עם משבר משפטי בחברה, והשניים נאלצים לבלות לא מעט זמן יחד. מהר מאוד נוצר ביניהם מתח רומנטי, וכשהם יוצאים לנסיעת עבודה משותפת ומוצאים את עצמם מתקרבים במסיבה, הגבולות מתחילים להיטשטש.

מכאן הדרך לרומן סודי קצרה במיוחד. השניים מבינים שהקשר ביניהם עלול לסכן את מעמדם בחברה ולכן מנסים להסתיר אותו מהסביבה. אלא שכצפוי, המתח ביניהם גדול מהם, הסביבה מתחילה לחשוד, והסרט מעמיד אותם שוב ושוב בפני אותה שאלה מוכרת: האם לבחור באהבה או בקריירה.

על פניו, הסרט שכבר זכה לככב בראש רשימת הצפייה של נטפליקס לא גרוע עד כדי כך. הנופים יפים, ההפקה נראית טוב, השחקנים פוטוגניים ויש גם כמה שחקני משנה שעושים עבודה לא רעה בכלל. אבל כל אלה לא מצליחים לחפות על הבעיה המרכזית: התסריט.

את התסריט כתבו ברט גולדשטיין וג'ו קלי, והבמאי אוליבר פארקר כבר חתום בעבר על כמה להיטים רומנטיים מצליחים. על הנייר היו כאן כל המרכיבים ליצירת קומדיה רומנטית אלגנטית ומהנה. בפועל, יציר הכלאיים הזה פשוט לא עובד. הדיאלוגים חלולים, העלילה צפויה כמעט בכל רגע, והבדיחות בקושי מצליחות לעורר חיוך. גם הסצנות האינטימיות שאמורות להצית ניצוץ בין הדמויות מרגישות בעיקר מביכות ומאולצות.

לופז עצמה עדיין פוטוגנית להפליא וממשיכה להוכיח שגם בעשור השישי לחייה היא נשארה כוכבת בעלת נוכחות. אולי אפילו המסר החיובי ביותר בסרט הוא עצם העובדה שאישה שמתקרבת לגיל 60 עדיין יכולה לעמוד במרכז קומדיה רומנטית הוליוודית בתקופה שבה התעשייה עדיין מקדשת נעורים ויופי. אבל גם הנקודה הזאת לא מצליחה להציל את הסרט.

עוד ב-

אחרי המתנה של 3 שנים: סדרת הלהיט של נטפליקס חוזרת

לכתבה המלאה

בסופו של דבר, העלילה הדלה, התסריט החלש, הדיאלוגים הריקים והאורך המיותר הופכים את "רומן משרדי" לעוד מוצר סטרימינג גנרי וחסר ייחוד. זהו סרט נוצץ למראה, מלא באנשים יפים ובנופים יפים, אבל כזה שנשכח כמעט מיד עם סיום הצפייה.אפשר בהחלט לצפות בו כשהטלוויזיה על מיוט. ממילא הפוטוגניות של הכוכבים היא כנראה הסיבה המרכזית שבגללה הוא נוצר מלכתחילה.