שופטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, יעל מושקוביץ, דחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד דרך ארץ הייווייז, מפעילת כביש 6. בפסק הדין נקבע כי גביית  דמי הגבייה מהנוסעים בכביש 6  בגין כל נסיעה בכביש, נעשתה בהתאם לחוק ולתקנות, וכי לא נמצאה עילה גם ביחס לטענה בדבר חיוב לקוחות בתעריף של לקוח רגיל  לאחר ביטול הסכם מנוי הפסקל עמו, גם אם מכשיר הפסקל עצמו תקין ונמצא ברכב הלקוח.

בקשת האישור שהוגשה בפברואר 2022 לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד התמקדה בשתי סוגיות מרכזיות. האחת, דרך ארץ אינה רשאית לגבות דמי גבייה עבור כל נסיעה בכביש, אלא רק אחת לחודש עם הפקת החשבון החודשי. השנייה, נהגים שבוטל הסכם מנוי הפסקל עמם חויבו שלא כדין בתעריף של נוסע רגיל (שאינו מנוי), אף שמכשיר הפסקל היה ברכבם.

דרך ארץ טענה, באמצעות עורכי הדין יובל גרייבסקי ועמית דר ממשרד יהודה רוה, כי דמי הגבייה נגבים כדין בהתאם ללשון החוק ולתכליתו. עוד נטען כי כאשר הסכם מנוי פסקל בוטל, הלקוח אינו זכאי עוד לקבלת ההטבה של פטור מדמי הגביה הניתנת למנויי הפסקל, גם אם המכשיר עצמו נמצא ברכב הלקוח,  ובמקרה כזה חיוב הלקוח בתעריף של כשל משתמש רגיל הינו כדין.

כאמור, בפסק הדין דחתה השופטת  מושקוביץ את טענות התובע וקיבלה את טענות דרך ארץ תוך שהיא פוסקת כי עמדת דרך ארץ מתיישבת עם לשון החוק והתקנות ופסקה: "דמי גבייה הם תשלום המתווסף לאגרה בשל נסיעה בכביש... מקום בו מתווספים דמי הגבייה לאגרה בגין נסיעה בכביש, נראה כי יש היגיון דווקא בעמדת המשיבה לפיה דמי הגבייה מתווספים לכל סכום אגרה המשולם עבור כל נסיעה בכביש".

באשר לטענה בדבר חיוב הלקוח בתעריף של משתמש רגיל לאחר שהסכם הפסקל עמו בוטל נפסק כי עצם החזקת מכשיר הפסקל ברכב אינה מקנה את ההטבות המגיעות למנוי פסקל ומתן ההטבה מחייב את קיומו של הסכם מנוי בתוקף. השופטת פסקה: "מקום בו לא קיים הסכם, לא ניתן לחייב את בעל הרכב כבעל 'תג החיוב' רק מכוח החזקתו הפיסית במכשיר". השופטת הדגישה עוד כי פרשנות הפוכה "תרוקן מתוכן את התמריץ" שבהסדר המנוי, ותפגע בתכלית החוק.

עוד ב-

הסוף לקנסות ההזויים בכביש 6? זה מה שיקרה מעכשיו

לכתבה המלאה

השופטת גם התייחסה לכך שהסכם המנוי בוטל עקב הפרתו על ידי התובע אשר למרות זאת ביקש להמשיך וליהנות מההטבות הניתנות למנוי הפסקל  ופסקה: "תובענה ייצוגית שמטרתה לעודד את אי קיום הוראות הסכם המנוי (היינו, התקשרות בהסכם ועל אף הפרתו המשך קבלת ההטבות הנובעות מכוחו), נועדה, למעשה, להיטיב עם קבוצת מפירי ההסכם, ובכך אינה עומדת באמות המידה שלשמן נועד הכלי הייחודי של התובענה הייצוגית". לבסוף קבעה השופטת כי בקשת האישור ותביעת המבקש נדחות וחייבה אותו בהוצאות משפט לטובת דרך ארץ בסך 25 אלף שקל בתוספת מע"מ.