קריירה ולימודים

אברי גלעד משדר עסקים כרגיל: מה קורה לעובד שלא יכול לחזור לעבודה?

ברקע הדרמה הרפואית של אברי גלעד, חשוב לדון בזכויות של עובד שמתמודד עם בעיה פתאומית ואינו יכול להמשיך לעבוד כרגיל. עו"ד שרי דביר מסבירה האם ומתי עובדים זכאים לתגמול עבור אובדן כושר עבודה כתוצאה מתסמונת בל

עקבו אחרינו בגוגל

עו"ד שרי דביר | 9/11/2026 16:29

אברי גלעד עם הפה עקום (צילום מסך, ערוץ 12)

בסוף השבוע האחרון התעורר איש התקשורת אברי גלעד וגילה שחצי מפניו משותק. בתוך שעות הפכה ההתמודדות האישית שלו לסיפור שסוקר בכלי התקשורת. גלעד, שאובחן עם תסמונת בל, בחר להתמודד עם המצב בהומור, בחשיפה פומבית ואפילו לחזור לאולפן הטלוויזיה כשהשיתוק עדיין ניכר בפניו.

הבחירה שלו ראויה להערכה. דווקא הסיפור הזה מעלה שאלה חשובה, שכמעט אינה זוכה לדיון ציבורי: מה קורה לאדם שמתעורר בוקר אחד עם פגיעה רפואית פתאומית, ואינו יכול פשוט להמשיך לעבוד כרגיל?

מקובל לחשוב כי בעלי מקצוע כמו דוגמנים ודוגמניות שהמראה שלהם מהווה בסיס לעבודתם אך ההשפעה עשויה להיות דרמטית גם במקצועות אחרים. דמיינו מורה שמתקשה לדבר במשך שעות, איש מחשבים שכבר לא יכול לעבוד שעות ארוכות מול מחשב (התסמונת מובילה לא פעם ליובש בעין), איש מכירות שהתקשורת עם לקוחות היא מקור פרנסתו, או אדם שמנהל עסק עצמאי ויכולתו לעבוד תלויה במידה רבה בתפקודו הגופני. עבורם, פגיעה פתאומית אינה רק עניין רפואי. היא עלולה להפוך בתוך זמן קצר גם למשבר כלכלי.

הבעיה היא שלא תמיד אנחנו מבינים את ההבדל בין מחלה לבין אובדן כושר עבודה. אחת התפיסות המוטעות בציבור היא שרק מחלה קשה, נכות קבועה או פגיעה דרמטית מזכות אדם בהכרה מצד הביטוח הלאומי.

בפועל, השאלה המשפטית מורכבת יותר. החשיבות אינה רק בסוג המחלה, אלא גם האופן שבו היא משפיעה על התפקוד, היכולת להשתכר, משך הפגיעה והנסיבות שבהן התרחשה. בהתאם, שני אנשים עשויים לסבול מאותה תסמונת רפואית, אך ההשלכות על חייהם ועל פרנסתם יהיו שונות לחלוטין.

אדם אחד יוכל להמשיך לעבוד כמעט ללא מגבלה, בעוד שאחר יתקשה למלא את תפקידו במשך תקופה ממושכת. גם הזכויות שלהם עשויות להיות שונות בהתאם. וזו בדיוק הנקודה שרבים מפספסים: לא כל אדם שממשיך לעבוד הוא בהכרח אדם שלא נפגע, ולא כל מי שנאלץ להפסיק לעבוד זכאי באופן אוטומטי לקצבה.

החוק בישראל מכיר במצבים שונים של פגיעה בכושר העבודה. עובד שכיר שאינו מסוגל לעבוד עקב מחלה עשוי להיות זכאי לדמי מחלה בהתאם לתנאי החוק ולזכויות שצבר. כאשר מדובר במגבלה תפקודית משמעותית, גם אם היא זמנית, עשויה להתעורר שאלת ההתאמות הנדרשות במקום העבודה. במקרים חמורים או ממושכים יותר ניתן לבחון גם זכאות במסגרת הביטוח הלאומי ובחברות הביטוח, בכפוף לתנאים הרפואיים והתפקודיים הקבועים בדין.

כאן מתגלה פער מטריד. אנשים רבים ממשיכים להתאמץ, להסתיר את הקושי ולשמור על שגרת העבודה, לעיתים מתוך חשש לפרנסתם או למעמדם המקצועי. הם חוששים להיתפס כחלשים, לאבד לקוחות או לפגוע בסיכוייהם להתקדם.

דווקא הניסיון שלהם להוכיח שהכול כרגיל עלול לגרום לכך שהפגיעה האמיתית בתפקודם כלל לא תקבל ביטוי. חשוב גם להבחין בין עצם הופעתה של מחלה לבין הטענה שהיא נגרמה בעקבות העבודה. העובדה שאדם חווה לחץ או עומס מקצועי אינה מספיקה כשלעצמה כדי להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה. הכרה כזו מחייבת בחינה של נסיבות המקרה, התשתית הרפואית והקשר הסיבתי בהתאם לדין.

עו"ד שרי דביר, צילום: יח"צ

שגרת חיים שברירית
הסיפור של גלעד ממחיש עד כמה שברירית יכולה להיות שגרת החיים שלנו ועד כמה ההנחה שלפיה "לי זה לא יכול לקרות" רחוקה מלהיות נכונה. אדם יכול ללכת לישון כשהוא בריא ומתפקד, ולהתעורר למציאות שבה פעולות בסיסיות, שנראו מובנות מאליהן, הפכו למאתגרות.

יש משהו מעורר השראה ומוערך בהחלטה של גלעד לא להסתתר ולהמשיך להופיע מול המצלמות. אבל אסור שהבחירה האישית שלו תהפוך לציפייה מכל אדם שמתמודד עם פגיעה רפואית. לא כל אחד יכול לחייך מול המצלמה, להמשיך לעבוד ולהמתין שהמצב ישתפר.

עוד ב-

אברי גלעד: "אין לי כוח להיכנס עכשיו למערה עד שזה יעבור"

לכתבה המלאה

יש גם מי שלא צריך להידרש לכך. המסר החשוב ביותר שעולה מהסיפור הזה הוא שההתמודדות עם מחלה אינה מסתיימת בדלת המרפאה. היא נמשכת במקום העבודה, בחשבון הבנק ובחיי המשפחה. חברה שמעריכה אנשים שמצליחים להמשיך לתפקד למרות הפגיעה חייבת לדעת להגן גם על אלה שלא מצליחים. הזכות להחלים לא צריכה להיות תלויה ביכולת להמשיך לעבוד כאילו דבר לא קרה.

*כותבת המאמר היא עו"ד שרי דביר, עוסקת בתביעות ביטוח לאומי ונזקי גוף.