הזמן שחולף אינו תמיד מרפא, ובמקרה של מיכל אמדורסקי, האובדן הטרגי של חברה הקרוב אמיר פרישר גוטמן ז"ל נשאר פצע פתוח. בשיחה חשופה היא מבהירה שהמרחק מהאסון, שקרה ביולי 2017 בזמן שחגגו בים את "מתנת החיים" של אמיר לאחר אבחון הסרטן השגוי, אינו מכהה את התחושות. "זה קרה אתמול. כלום לא השתנה אצלי", היא משתפת. "עדיין הכחשה מטורפת, עדיין קשה לי לדבר עליו בלשון עבר". עבור אמדורסקי, שהייתה שם וראתה את אמיר טובע לאחר שהציל את אחייניתו מבין הגלים, הזיכרון לא עזב לרגע והפך לחלק בלתי נפרד.

המציאות בביתה משקפת את העומק של הזיכרון והגעגוע היומיומי לחבר הקרוב, שאיתו חלקה עשרות שנות חברות ועבודה משותפת עוד מימי פריצתם בשנות ה-90. "אצלי בבית זה היכל תהילה של אמיר פרישר גוטמן", היא מספרת. "זאת אומרת, יש לי תמונות שלו, מחזיק לי אותו בתודעה כל הזמן, כל יום. זה ריקנות, זה חור שתמיד קיים"

היא משתפת "היה לו המון משמעות בחיים שלי בכל דבר. אני חשבתי שהייתי בן אדם הרבה יותר אופטימי ושמח לפני. ההכרה שדבר כזה פשוט יכול לקרות לך, זה מציב אותך במקום של נאלמות".

הטראומה שנגרמה מהנוכחות באירוע עצמו ממשיכה ללוות אותה כך היא משתפת בפודקאסט של יפעת הללי, אחד המאבקים הנפשיים הקשים ביותר הוא ההתמודדות הלילית עם מחשבות של "מה היה קורה אם". אמדורסקי מתארת את השחזור המחשבתי : "'מה היה קורה אם...', מה היה קורה אם היינו עושים אחרת?'.

עוד ב-

מיכל אמדורסקי נפרדת בדמעות: "לא הצלחתי להציל אותו"

לכתבה המלאה

האסון שזעזע את המדינה כולה הותיר צלקת עמוקה בלבם של אלה שהיו הקרובים אליו. אמיר פרישר גוטמן, שהצליח להחזיק את אחייניתו מעל המים עד שהגיעה עזרה אך שילם על כך בחייו, נותר נוכח בחייה של אמדורסקי בכל יום. דרך הזיכרון, הגעגוע, וההתמודדות הבלתי פוסקת עם הרגעים ההם שלא עזבו אותה מאז, היא ממשיכה לחות את הלכתו ואת החלל הגדול שהותיר בלבו של כל מי שהכיר אותו.