עונת הבכורה של ריאליטי הזוגות "פאוור קאפל" ברשת 13 הגיעה לסיומה, אבל הדרמות לא נגמרו. אסי ועדי בוזגלו, שהיו מהזוגות החזקים, הבולטים והמובילים לאורך העונה כולה, עלו לגמר הגדול ואף סיימו במקום השני. אולם, בעקבות ההפסד לזוג בנאי והאירועים שסובבו את אירוע הסיום, התחילו אסי ועדי דרמה תקשורתית והחליטו לנתק מגע לחלוטין מההפקה.

מיד לאחר שידור הפרק, הסיר הזוג תכנים הקשורים לתוכנית מחשבונות המדיה החברתית שלהם ויצאו מקבוצת הוואטסאפ הרשמית של המתמודדים, בנוסף גם עדי בוזגלו יצאה בהאשמות חריפות וטענה כי "נחצו כל הגבולות" ואפילו אמרה איזה בושות שלקחה חלק באירוע כזה. 

אתמול, בחר להתערב יעקב בוזגלו. בפוסט  בחשבון הפייסבוק שלו, תקף יעקב את ההפקה, את הפורמט ואת גלי השנאה והביקורת המופנים כלפי בני משפחתו, תוך שהוא מציג עמדה נחרצת כאבא וכדמות בעולם התקשורת והספורט.

"פאוור קאפל  הגמר הכי נמוך, מכוער ומאכזב שראיתי.
העיקר הרייטינג.
רק חבל שהוא בקושי הגיע.
מה שקיבלנו היה ערבוב של ממורמרים, השתלחויות, התנשאות וחוסר כבוד. פורמט שלא ברור מה המסר שלו, קאסט שבחלקו התנהג בצורה ברברית, וליהוק עם פערי גילאים ופערי תרבות כל כך גדולים, שלפעמים הפכו את הצפייה למביכה וצורמת.
ולמען הסר ספק   לזוג בנאי מגיעות כל הברכות.
הם הזוכים, הם עשו את הדרך שלהם ואני מפרגן להם מכל הלב.
אבל להפקה אני רוצה להגיד משהו:
טלוויזיה היא לא תירוץ למחוק גבולות.
מאחורי כל מתמודד יש משפחה. יש ילדים. יש הורים. יש חיים שלמים שלא נגמרים כשהפרק יורד מהמסך.
אם המסר הוא שכדי לייצר טלוויזיה צריך להשפיל, להתנשא, להתפרץ ולרמוס אולי עדיף שלא לעשות תוכניות כאלה בכלל.
האמת?
פאוור קאפל הזכירה לי מאוד את הכנסת והממשלה שלנו:
הרבה רעש, הרבה אגו, הרבה צעקות   ומעט מדי אחריות.
ומה שהכי מצחיק אותי?
כל אותם “מחנכי הדור” שיושבים מאחורי המקלדת ומטיפים לבוזגלוס על ערכים, מוסר ותרבות.
באמת?
10 עונות של “הבוזגלוס”.
היסטוריה טלוויזיונית.
סרט קולנוע שמעל 200,000 איש צפו בו.
אז לפני שאתם שופטים תנסו לעשות אפילו אחוז אחד מזה.
ואם כבר ביקורת   לפחות שתהיה מבוססת על עובדות, לא על שמועות, קנאה וצרות עין.
וכאן אני מדבר כאבא.
אני גאה בעדי ובאסי. מאוד.
גאה בדרך שלהם.
גאה בניצחונות שלהם.
גאה בכך שהם הובילו לאורך התוכנית כמעט בכל פרמטר.
וגאה בזה שהם רצו לנצח.
כי מה לעשות?
בתחרות באים להתחרות. ובתחרות רוצים לנצח.
אנחנו משפחה של ווינרים.
לא מתנצלים על זה.
לא מסתירים את זה.
ואף אחד לא ייקח מאיתנו את זה.
זה החינוך שנתתי לילדים שלי  לשאוף קדימה, להתמודד, לא לוותר ולרצות להיות הכי טובים שהם יכולים.
אפשר לא לאהוב.
אפשר לבקר.
אפשר גם לחשוב אחרת.
אבל להפוך כל הצלחה של מישהו אחר לסיבה לשנאה?
זה כבר מספר הרבה יותר על המגיב מאשר על מי שהוא מגיב עליו.
והנה האירוניה הגדולה:
אנחנו בחודש הסליחות.
קורא חלק מהתגובות ושואל את עצמי 
על איזו שנה טובה אנחנו בדיוק מדברים?
לפני שאנחנו מבקשים סליחה מהשמיים,
אולי כדאי שנבקש סליחה אחד מהשני.
פחות שנאה.
פחות קנאה.
פחות צרות עין.
יותר כבוד.
ושנה טובה לכולם 
גם למי שלא יודע לפרגן .
חובה לשתף"

עוד ב-

משפחתה של עדי בוזגלו נגד ערן סוויסה: "נרקומן של תשומת לב"

לכתבה המלאה