משפט
ביטוח לאומי ישלם את הקצבאות: זו ההחלטה שהתקבלה
אחרי שנים של חשיפה לעשן ולחומרים מסוכנים במסגרת עבודתו ככבאי, גבר כבן 70 ביקש להכיר במחלת הריאות שלו כפגיעה בעבודה. ביטוח לאומי התנגד, אך 2 מתוך 3 מומחים רפואיים תמכו בעמדתו, ובית הדין קבע כי יש לקבל את התביעה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתו של כבאי ותיק מתחנת ראשון לציון, שביקש להכיר במחלת הריאות שממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה. לאחר שביטוח לאומי התנגד להכרה בקשר בין עבודתו לבין מצבו הרפואי, החליטה השופטת דפנה חסון זכריה להעדיף 2 חוות דעת רפואיות שתמכו בתובע, על פני חוות דעת אחת ששללה קשר סיבתי. בסיום ההליך חויב המוסד לביטוח לאומי לשלם לכבאי 7,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
התובע, בן 70, עבד ככבאי בשתי תקופות: בין השנים 1978 ל-1985, ושוב משנת 1998 ועד לגילוי מחלתו. במסגרת עבודתו השתתף בכיבוי שריפות מסוגים שונים, ובהן שריפות יער, קוצים, שדות חקלאיים, בתים, מכוניות ומפעלים. במהלך השנים נחשף לעשן ולתוצרי בעירה של חומרים שונים, לרבות גומי, פלסטיק ודלקים. לפי העובדות שהוצגו בהליך, השימוש בציוד מגן נשימתי היה לסירוגין, ובשריפות בשטחים פתוחים כמעט שלא נעשה בו שימוש. הכבאי לא עישן מעולם.
בשנת 2018 נמצאו בבדיקת CT שינויים פיברוטיים ואמפיזמטוטיים בריאותיו. בהמשך סבל משיעול יבש, מכאבים בחזה ומקשיי נשימה. לאחר שהגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה במחלתו, היא נדחתה במאי 2021, ובעקבות זאת פנה לבית הדין לעבודה.
במסגרת ההליך מינה בית הדין 3 מומחים רפואיים כדי לבחון את הקשר בין החשיפה התעסוקתית לבין הליקוי הריאתי. המומחה הראשון קבע כי לא הוכחה אצל הכבאי מחלת ריאות או מגבלה נשימתית, ונותר בעמדתו גם לאחר שהופנו אליו שאלות הבהרה. בהמשך מונה מומחה נוסף, ובהסכמת הצדדים מונה גם מומחה שלישי. שני המומחים המאוחרים הגיעו למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין החשיפה הממושכת לעשן במסגרת העבודה לבין הפגיעה בריאות.
המומחה השני קבע כי הכבאי סובל ממחלת ריאות רסטריקטיבית, הכוללת ירידה בנפחי הריאה, וכי החשיפה לעשן, בהיעדר היסטוריה של עישון, תומכת בקיומו של קשר סיבתי. המומחה השלישי מצא אף הוא נזק ריאתי, שכלל שינויים פיברוטיים ואמפיזמטוטיים ואסתמה, וקבע כי בסבירות העולה על 50% קיים קשר בין החשיפה התעסוקתית לבין נזקי הריאה.
ביטוח לאומי ביקש מבית הדין להעדיף את חוות הדעת הראשונה. בין היתר טען המוסד כי המומחים האחרים לא התבססו על נתונים מדויקים מספיק בנוגע להיקף החשיפה לעשן, וכי ייתכן שחלק מהתסמינים קשורים לבקע סרעפתי ולריפלוקס שמהם סובל הכבאי. בית הדין דחה את הטענות לאחר שבחן את חוות הדעת ואת התיעוד הרפואי.
השופטת קבעה כי חוות הדעת הראשונה אינה מתיישבת עם חלק מהממצאים הרפואיים, ובהם ממצאי בדיקת ה-CT ותוצאות 2 בדיקות תגר מטכולין שנערכו בשנים 2019 ו-2020. הבדיקות הצביעו על רגישות יתר של דרכי הנשימה. מנגד, שתי חוות הדעת המאוחרות נמצאו ברורות ועקביות, והתייחסו גם לאפשרות שהבקע הסרעפתי והריפלוקס מסבירים את מצבו של התובע. המומחים קבעו כי גורמים אלה אינם מסבירים את מלוא הנזק הריאתי.
בית הדין התייחס גם לכלל המשפטי שלפיו, כאשר קיימות חוות דעת רפואיות בעלות משקל דומה, ואחת תומכת בקשר סיבתי בין העבודה למחלה ואחרת שוללת אותו, ניתן להעדיף את חוות הדעת התומכת במבוטח. במקרה זה, צוין, 2 מומחים תמכו בעמדת הכבאי, לעומת מומחה אחד ששלל את הקשר.
עוד ב-
סופו של דבר קיבל בית הדין את התביעה והכיר במחלת הריאות של הכבאי כפגיעה בעבודה, בהתאם לטענתו כי מדובר במחלת מקצוע או בפגיעה שנגרמה בדרך של מיקרוטראומה. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לו 7,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בסוף אוגוסט 2026, ולצדדים עמדה זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלתו.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
.jpeg "צחי חגג חגג אירופה, צילום: צילום טל ציקורל, איציק יצחקי, קבוצת חג'ג', shutterstock")
