חודש ינואר היה חודש קשה בשווקים הפיננסיים כשרמת חוסר הוודאות הלכה ושברה שיאים חדשים. בין אם זה היה האומיקרון, האינפלציה, הריבית או צמצום רכישות האג" של הפדרל ריזרב, הרי שהמשקיעים נכנסו לבונקרים בחודש שעבר וזה הגיע גם לכסף של הציבור.

קרנות הנאמנות הן אפיק השקעה מהפופולריים שיש. באופן עקרוני קל להשקיע בהן, קל לממש אותן ומעל הכל הן מפוקחות על ידי הרשות לניירות ערך, כך שהסבירות שמנהל קרן ייקח את הכסף ויברח, היא נמוכה.

באופן עקרוני ההשקעה בקרנות הנאמנות היא דינמית מאוד. בטעות ניתן לחשוב שדמי הניהול הם האינדיקטור היחיד החשוב (דמי הניהול הם אינדיקטור חשוב מאוד אבל לא היחיד) אבל לא זה המצב. באופן עקרוני המטרה בקרן נאמנות מנוהלת היא שמנהלי ההשקעות המקצועיים ידעו מתי לקנות, מתי לממש ומה ולכן אם הם משיגים תשואות טובות, הרי שדמי הניהול הם שכרו של מנהל ההשקעות - ומגיע לו.

קרנות נאמנות ינואר סופי.jpeg" />

הבעיה הגדולה בקרנות הנאמנות, בטח של המנהלים הגדולים, היא שהקרנות שאמורות להיות מנוהלות, אך נאמר את זה בזהירות, לא כל-כך מנוהלות. כלומר, מנהלי ההשקעות נצמדים למדדים ודי אדישים לשינויים בשווקים. אבל כאן המשחק הופך להיות מורכב יותר.

מנהלי ההשקעות מעוניינים להיצמד למדדים ולהכות אותם מעט, אבל הציבור שמגיב בדרך כלל לאט יותר, פשוט לוקח את הכסף כשהתעשייה סופגת ירידות והוא לא ממהר להחזיר אותו כשהוא יוצא בהפסדים, כאן נכנסים מנהלי ההשקעות הטובים למשחק. ככל שהם מנהלים טוב יותר את הקרן הרי שההפסדים (בתקופה כזו) יהיו נמוכים יחסית והרווחים (כשיהיו כאלה) יהיו גבוהים יחסית.