בית משפט השלום בתל אביב והשופטת דנה אמיר גזרו 25 חודשי מאסר בפועל וקנס של 100 אלף שקל על יעקב אסתרזון, מנהל אגודת השוחטים יפו-ת"א, שהורשע בעבירות מס וסיוע לאחרים להתחמק ממס, וכן בסיוע לאחר לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. היקף העלמת המס בפרשה עומד על כ-18.5 מיליון שקל. אסתרזון הודה זה מכבר בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעניינו.

אסתרזון הועמד לדין יחד עם 11 נאשמים נוספים, ביניהם חברי ועד הנהלה נוספים באגודה, בשני כתבי אישום מרכזיים. על פי כתב האישום המתוקן, אגודת השוחטים סיפקה שירותי שחיטה והשגחה למפעלים ברחבי הארץ, ואסתרזון שימש כיו"ר ועד האגודה וכמנהלה, והיה מעורב בכל היבטיה הניהוליים. בתחילת שנות ה-2000 או בסמוך לכך רקם אסתרזון תכנית עבריינית, שמטרתה הייתה הגדלת השכר ששולם לחברי האגודה ועובדיה, תוך הונאת רשויות המס והתחמקות מתשלום המס המתחייב מאותה העלאה.

כך, בין השנים 2011-2004 פוצל שכרם של עשרות רבות מחברי האגודה ועובדיה, כך ששכרם המדווח לרשויות המס היה רק חלק מהשכר שקיבלו בפועל. יתרת השכר של אותם עובדים שולמה באמצעות תלושי שכר כוזבים שהוצאו על שמם של עשרות רבות של עובדים פיקטיביים שכלל לא עבדו באגודה. 

אסתרזון פעל לפיצול השכר שלו ושל מנהלי האגודה ועובדיה תוך שהוא יודע שתלושי השכר שהוצאו על-שם העובדים הפיקטיביים ישמשו אותם למרמה של גופים נוספים, לרבות – המוסד לביטוח לאומי, עיריות ובנקים. סך הקצבאות שונות שנתבעו במרמה באופן זה מהמוסד לביטוח לאומי, לבדו, היה בהיקף של כ-550 אלף שקל.

בנוסף, במטרה להתחמק ממס ולעזור גם לאחרים להתחמק מתשלום מס, הפקיד אסתרזון בחשבונות הבנק שלו ושל בני משפחתו מזומן והמחאות שהוצאו לפקודת עובדים פיקטיביים בסך של כ-1.6 מיליון שקל. אותם כספים שימשו את אסתרזון באופן אישי לצורך קבלת תוספת שכר שלא דווחה לרשויות המס, ולתשלום תוספות שכר לעובדים נוספים באגודה.

בגזר הדין, בית המשפט ציין כי "הערכים המוגנים בעבירות המס הנדונות הם כאלה שחשיבותם ראשונה במעלה למרקם החברתי במדינה, ביניהן ערך השוויון ואמון הציבור". בהתייחסו לעבירות בהן הודה אסתרזון ציין בית המשפט כי "התמונה הכוללת העולה...היא עגומה ומלמדת על התנהלות מרמתית, מתוחכמת ושיטתית משך שנים ארוכות ובהיקף ממשי". 

עוד ב-

רשות המסים והמשטרה בגל מעצרים: הונאת בתי ההשקעות נחשפה

לכתבה המלאה

כן ציין בית המשפט כי "אין ספק כי במהלך חייו תרם הנאשם מזמנו, מרצו וכספו לטובת אחרים, מוחלשים, וגם בעניין זה בא בין שיקולים לזכותו. לצד זאת, לא ניתן להימנע מלציין שדווקא האמור מדגים פער של ממש, ערכי וחברתי, אצל הנאשם – משבחר ליזום ולבצע את העבירות שביצע שיש בהן כדי להביא ולו לפוטנציאל פגיעה ממשי בקופה הציבורית, ובכך בציבור המוחלש חברה בכללותו".