דמיינו לעצמכם אדם שנקלע לתאונת דרכים קשה ונלקח במצב חירום לבית החולים, שם הוא עובר סדרת טיפולים מצילת חיים. לאחר שהתייצב מצבו והוא מתחיל בהדרגה להתאושש, אותו אדם מועבר לטיפולי פיזיותרפיה דרך קופת החולים, כדי לשקם את גופו ולהשיב לעצמו את יכולת התנועה.

אלא שכיום, במקרים רבים, מידע רפואי חשוב והכרחי לא עובר בצורה שלמה ומדויקת בין המחלקות המטפלות. באופן הזה עולים הסיכויים הן לפספוסים בטיפול הרפואי ולאי הבנה למצבו הבריאותי הנוכחי של המטופל, והן לבעיות בתיאום בין כלל הצוותים הרפואיים האחראיים.

קצת מוזר, דווקא בתקופה המאופיינת בחדשנות טכנולוגית המשפיעה כמעט על כל תחומי החיים – במקום הכי רגיש, בבריאות, אנחנו תקועים. כן, בשנת 2025 העברת מסמכים מרופא לרופא, מתבצעת לא פעם ולא פעמיים, באמצעות פקסים ודיסקים קשיחים, טפסים מסורבלים ותורים ארוכים.

בעולם המאפשר בלחיצת כפתור לנהל חשבון בנק, לעבוד מרחוק או להזמין מונית – איך קורה שהמידע הרפואי הכי בסיסי שלנו, זה שבלעדיו לא ניתן לקבל החלטות רפואיות נכונות, עדיין תלוי במכשיר פקס?

חשוב להבין: לא מדובר כאן על מקרה בודד או יוצא דופן, אלא על שגרה שהשתרשה לאורך שנים ומשקפת שאלה עקרונית: של מי המידע הרפואי? של קופת החולים אליה משתייך המטופל, של המוסד הרפואי המטפל? ואולי, רק אולי, של האדם המטופל עצמו?

ניתנה לי הזכות ליזום ולהוביל בשנה האחרונה בכנסת שני חוקים פורצי דרך, בעלי מטרה אחת משותפת: להעביר את השליטה במידע הרפואי לידי המטופל. החוק הראשון, חוק ניוד מידע רפואי, כבר עבר והוא מאפשר העברת מידע בין קופות חולים, בתי החולים ושירותי הבריאות. החוק השני, חוק ניוק מדי רפואי (תיקון מספר 2 – הוספת גופים ציבוריים) נמצא כעת לקראת אישור סופי – והוא עתיד להרחיב את המהלך החשוב הזה לגופים ציבוריים נוספים: צה"ל, ביטוח לאומי, משרד הביטחון, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שב"ס – וזו רק רשימה חלקית.

הסיפור האמיתי כאן, הוא רחב בהרבה: מהפכת ניוד המידע הרפואי היא לא רק חוק, היא שינוי תודעתי. המשמעות: המערכת משרתת את המטופל – ולא להיפך. המידע שייך לנו ולא למערכת, שמחויבת להיות זמינה, בטוחה, מדויקת ונגישה – ובעיקר שלנו.

חוק כזה לא נולד ברגע, הוא תוצאה של מאמצים רבים – הכוללים בין היתר שיחות ודיונים מול נציגי קופות חולים, בתי חולים ומגוון ארגונים מטפלים. שמעתי את החששות – בעיקר בהיבט של פרטיות – וכמו בכל מהלך המשלב טכנולוגיה מתקדמת, גם כאן יש פולמוס. יש מי שחוששים מהפרת הפרטיות ובצדק; יש מי שמעלים שאלות לגבי אופן אבטחת המידע, ניהול ההרשאות ואמצעי הגישה – אלא שזו בדיוק הסיבה שהחוק גובש ונבנה בקפידה. חוקקנו חוק עם שמירה מוחלטת על הפרטיות, עם מנגנוני בקרה ופיקוח, ועם תנאי יסוד בסיסי: שום מידע אינו עובר ללא הסכמת המטופל.

הדילמה כאן ברורה: מצד אחד פרטיות, מצד שני חיים – וכאשר מדובר בטיפול רפואי קריטי, נגישות מהירה למידע עשויה לעשות את ההבדל. לכן התפקיד שלנו הוא לא לבחור בין השניים, אלא לייצר מערכת מתקדמת שיודעת לשלב ביניהם.

במדינה שלנו תהליכים רבים מקודמים בעצלתיים. עם זאת, לפעמים נופלת הזכות לקדם מהלך שישנה מציאות מהיסוד. בעיני, זו אחת הזכויות הגדולות של נבחר ציבור: לשפר את חייהם של האזרחים – לא דרך הצהרות, אלא דרך מעשים שיובילו לשינוי יומיומי אמיתי.

אני לא אוהב קלישאות, אך יש אחת שהיא פשוט מדויקת ונכונה: כשכואב – כואב לכולם. זאת גם הסיבה שהחוק זכה לתמיכה חוצת מפלגות. כולנו מבינים את המשמעות של מטופל שיושב מול רופא מבלי שהמידע הנכון והעדכני מונח לפניו.

אני מודה לבורא עולם על הזכות שנפלה בחלקי. לא בכל יום קיימת הזדמנות לקדם חוק שיחולל מהפכה של ממש. בימים הטרופים הללו, כשכולנו טרודים בענייני מלחמה וביטחון – יש בכל זאת משהו מנחם בלדעת שאנחנו ממשיכים להילחם על הבריאות של כולנו.

עוד ב-

מהפכה במערכת הבריאות בישראל: מי שולט על המידע הרפואי שלכם?

לכתבה המלאה

*הכותב, יונתן משריקי, הוא חבר כנסת מטעם ש"ס ויו"ר ועדת הבריאות.