קמתי לשחר של יום חדש עבור יועצי התקשורת והדוברים באשר הם, מקצוע שהוא חלק בלתי נפרד מחיי, כבר 35 שנים.

חבר כנסת אמיץ, שלמה קרעי, יזם הצעת חוק פרטית הקובעת כי יוטל חיסיון בין יועץ תקשורת/דובר ללקוח, בדומה לזה המוטל על יחסי עורך דין-לקוח. 

מאז ומתמיד, ובעידן 2020 ביתר שאת, התקשורת, על שלל הפלטפורמות שהיא מציעה, כמו גם הרשתות החברתיות, ממלאת חלק מרכזי, משמעותי ובלתי נפרד מחיינו. הציבור מוצף במידע, שרובו מגיע בתהליך מורכב ממערכת יחסים בין העיתונאים ליועצים וללקוחות – לטובתו.

מערכת היחסים שכל חברה או פרט מנהלים עם הציבור הרחב מושפעת במידה מרובה מהתדמית שלהם כפי שהיא משתקפת בכלי התקשורת השונים. במקרה של חברת מזון, למשל, הדרך לליבו של הציבור אולי עוברת דרך הקיבה, אבל וודאי שהיא גם עוברת דרך התקשורת, שמעצבת את דעת הקהל כלפיה. זו הסיבה שמרבית הארגונים, כמו גם נבחרי הציבור, עובדים מול איש מקצוע – יועץ התקשורת, הדובר, 'היח"צן', שיודע לנווט את הספינה בים המידע, לזקק מה חשוב, לדייק את המסרים ולהבליט ולקדם את העיקר ואת המעניין, 'להתלבש' על סדר היום הציבורי-תקשורתי באופן טבעי ונכון ולקבל חשיפה ראויה, שתשקף את שאיפותיו.  

לייעוץ תקשורתי יש קודים, שפה והתנהלות. זוהי לא גחמה של 'זבנג וגמרנו' אלא מקצוע, שיש לו התחלה, אמצע וסוף. הסוף אגב, לא תמיד טוב, שהרי עיתונות טובה היא עצמאית ומשוחררת מכל אינטרס, זו ש'שומעת הכל', אך מעבירה את המסננת והפרשנות שלה לבסוף. תפקידנו הוא לנהל תקשורת מקצועית, שקופה, ברורה, בריאה והוגנת אל מול מערכות התקשורת, על מנת להשיג את המיטב עבור הלקוח, הגם שלעתים זה רק הרע במיעוטו.