מנתוני הלמ"ס שפורסמו בחודש האחרון אפשר ללמוד כי מספר הדירות הלא מכורות ממשיך לשבור שיאים ולעלות בהדרגה. הוא הגיע בחודש האחרון ל-80 אלף כאלה, אבל במקביל מחירי הנדל"ן עולים. אפשר לתרץ את עליית מחירי הנדל"ן במבצעי המימון של הקבלנים. המבצעים האלה מושכים את המחיר לקצה, אבל בפועל, הם כבר היו צריכים לרדת בשל המלחמה והריבית הגבוהה. אם בהחלטה הקרובה של בנק ישראל הריבית תרד - הביקוש אף צפוי לעלות.

כיום, על פי ההערכות, יש בישראל 20 אלף מפונים. על פי ההערכות, הם זקוקים לכ-6,000 דירות. לכאורה, לא אמורה להיות כל בעיה לשכן אותם מיידית בדירות החדשות, כפי שהמדינה הייתה רוצה לעשות, אבל יש כמה נתונים שסותרים את ההנחה שכבר מחר בבוקר אפשר לפתור את הבעיה.

על פי הערכות משרד הבינוי והשיכון, יש כ-15 אלף דירות פנויות. כל שאר הדירות, כ-65 אלף כאלה, נמצאות בשלב בנייה. בחלק מהן אפילו לא החלה הבנייה והטרקטורים הראשונים ממתינים להיתר חפירה ודיפון. על פי ההערכות אחרות, יש 11-13 אלף דירות כאלה, כלומר מספר נמוך יותר.

אז איפה הבעיה? חלק מהמפונים לא מוכנים לגור בעיר אחרת. הם מתגוררים שנים ארוכות בגוש דן - בתל אביב, בבת ים וברמת גן, וגם בערים סמוכות אחרות. אפשר להבין את ההחלטה: לילדים יש בתי ספר, המשפחה והחברים ובעיקר שירותי הרווחה נמצאים באותה עיר והליך המעבר לעיר אחרת הוא יקר, מסורבל ולא יעיל. חלק מהמפונים האלה יוכלו לקבל את בתיהם תוך זמן קצר, כי הם ספגו רסיסים בלבד. הם מעדיפים לשכור דירה אחרת, אפילו קטנה יותר, ולקבל החזר מהמדינה. רבים מהמפונים עובדים באזור גוש דן, כך שההחלטה לעבור לאזור אחר עלולה לגרום לעזיבת מקום העבודה שלהם. הם לא רוצים לקחת סיכון ונשארים באותה עיר.

בדקנו כמה דירות לא מכורות יש בכל עיר. בתל אביב יש 9,687 דירות לא מכורות, ברמת גן 3,649 דירות כאלה. בבת ים המספר גבוה יותר - 4,331 דירות. כמה מפונים ישנם היום? ברמת גן כ-2,466 תושבים דיווחו על פגיעות ועוד כ-1,500 התפנו מרצון, למרות שהדירה זקוקה לשיפוץ קל. בתל אביב יש 2,239 מפונים, בבני ברק כ-2,000 כאלה. בבת ים יש כ-1,500 מפונים ובפתח תקוה 1,350 מפונים. חלק מאותם מפונים, כאמור, אמורים להתפנות לתקופה קצרה בלבד. 

נכון להיום, כפי שכבר פרסמנו, הביקוש האדיר לדירות בסביבת גוש דן יעלה את מחירי השכירות. אבל מעבר לכך, הוא עשוי לגרום להתעניינות, גם אם היא בשוליים, לדירות חדשות. יש חברות בודדות, בפתח תקוה ובבת ים למשל, שהציעו לקלוט מפונים באופן מיידי. הבעיה היא שחלק מהדירות לא מוכנות, ועד שיהיו מוכנות ויקבלו את כל ההיתרים, יכול מאוד להיות שחלק מהמפונים כבר יחזרו הביתה.

אז מה הבעיה ומדוע המדינה לא מוצאת פתרון מהיר? ראשית, המלחמה חשפה כי המספרים של הדירות הלא מכורות הם נתון מעוות שמוכרים לנו. בפועל, מספר הדירות המוכנות לאכלוס נמוך מאוד אבל כפי שאפשר לראות, במספרים שפרסמנו קודם לכן, הוא עדיין אמור להכיל את כל המפונים. אבל זו לא הבעיה המרכזית. חלק מהיזמים מרגישים כי אין להם צורך בשיכון מפונים, בעיקר כאלה שיגיעו לטווח קצר. הסיבה לכך: החשש מירידה ערך הדירה. המדינה אמנם תשלם כמה חודשי שכירות עבור אותם מפונים, במידה ולא יחתמו על חוזה ארוך טווח, אבל בשורה התחתונה - אחרי המלחמה, היזם יוציא לשיווק דירת יד שנייה ויכול להיות שהמחיר שלה יהיה נמוך יותר, מה גם שהוא יצטרך להשקיע עלויות חד פעמיות בהכשרת הדירה. להערכת מומחים בענף, מספר היזמים שיסכימו לשכן באופן מיידי מפונים לטווח של שנה, למשל, הוא נמוך מאוד.

עוד ב-

משרד הבינוי והשיכון: "המספר האמיתי של הדירות הריקות בישראל"

לכתבה המלאה

הסיבה השנייה היא מחירי הדירות. ברגע שהמפונים ייכנסו מיידית לדירות ולא יישארו עוד דירות למכירה, מחירי הדיור באותו אזור עלולים לזנק בטווח קצר. לאחרונה הציעה המדינה לקנות את הדירות הפגועות וגם לכך יש הסבר הגיוני: המדינה מעריכה שמחירי הדירות ימשיכו לעלות. אחרת, היא לא הייתה קונה אותן.