רוב הצעירים בישראל שוכרים דירה ולא קונים. הסיבה לכך היא המחירים היקרים בישראל. עם זאת, מחירי השכירות עולים בהדרגה והשאלה היא מתי תגיע נקודת הפיתול, כזו שתגרום לה להבין שהם לא יכולים לעמוד במחירי השכירות ולקנות דירה.

לפי נתונים חדשים של יורוסטט, 27% מבני 25-34 בישראל גרים עם הוריהם, וצעירים שכבר שוכרים דירה מוציאים כ-42% מהכנסתם על שכר דירה. עוד עולה, כי 9.1% ממשקי בית שמוציאים לפחות 40% מהכנסתם הפנויה על דיור. הנתון האחרון הוא מסוכן: בנק ישראל, למשל, לא ממליץ לבנקים לאשר 40% מההכנסה הפנויה לדיור. הוא חושב שזה מסוכן (ובצדק) משום ששינוי תעסוקתי קטן יכול להוביל למשבר של ממש עבור אותה משפחה.

אילן ליבוביץ', מומחה להשקעות נדל"ן גלובליות, לשעבר חבר כנסת וחבר ועדת הכלכלה, תוהה האם כי זה לא דור מפונק, אלא שוק שבו עבודה כבר אינה מבטיחה עצמאות. הוא תוהה מדוע צעיר עובד נאלץ לבחור בין חדר בבית ההורים לדירה שמוחקת לו את המשכורת, ואולי אפילו לא מסוגל לשכור גם אם הוא רוצה? ומה המדינה יכולה לעשות אחרת?

​"נתוני יורוסטט מציגים את מלכודת הדיור משני צידיה: מי שנשאר בבית ההורים לא בהכרח מסוגל להרשות לעצמו חיים אחרים גם אם הוא עובד, ומי שיוצא ממנו עלול להקדיש חלק כבד מהכנסתו לדיור", הוא מנתח. "בישראל, 27% מבני 25-34 גרו עם הוריהם בשנת 2024, וצעירים המתגוררים בשכירות מוציאים בממוצע כ-42% מהכנסתם על שכר דירה".

יש דרך נוחה, וגם שגויה, לתאר אדם בסוף שנות ה-20 לחייו שעדיין גר עם הוריו: מפונק, לא עצמאי או כזה שפשוט לא ממהר להתבגר. ליבוביץ' טוען כי "הדרך הזו מאפשרת להתעלם מהשאלה הקשה יותר. מה בדיוק נחשב עצמאות כאשר עבודה והכנסה אינן מספיקות כדי לשכור דירה בלי למחוק חלק גדול מהשכר, או לקנות דירה בלי הון עצמי?".

לפי הנתונים, הגיל הממוצע לעזיבת בית ההורים באיחוד האירופי עמד בשנת 2025 על 26.3, לעומת 26.2 בשנת 2024. הממוצע נשאר קרוב לגיל 26 מאז 2002. בקרואטיה עוזבים בממוצע בגיל 31.5, ביוון ובסלובקיה בגיל 30.9, ובספרד ובאיטליה בגיל 30.2.

אילן ליבוביץ' (אלדד מאסטרו)

"הדוח מצא כי במדינות שבהן צעירים עוזבים מוקדם יותר, גם שיעור התעסוקה של בני 20-29 נוטה להיות גבוה יותר, ועדיין, לא מדובר בהוכחה גורפת שכל מי שנשאר בבית אינו עובד, ובוודאי שאינה מאפשרת להפוך מגורים עם ההורים למילה נרדפת לבטלה", הוא מוסיף.

בשנת 2025 חיו 26.9% מבני 15-29 באיחוד בדיור צפוף, לעומת 16.8% בכלל האוכלוסייה. ברומניה הגיע שיעור הצעירים החיים בצפיפות ל-60.4%, בלטביה ל-54.9% ובבולגריה ל-52.8%.

"מאחורי המילה 'נשארו בבית של ההורים' עשויים להסתתר חדר שחולקים עם אדם נוסף, משפחות של שלושה דורות שנאלצות לחיות תחת קורת גג אחת בבית הסבים, היעדר פרטיות ודחייה של הקמת משק בית עצמאי, כשגם היציאה מבית ההורים אינה מבטיחה עצמאות כלכלית", מוסיף ליבוביץ'. "בשנת 2025 חיו 9.1% מהצעירים באיחוד במשקי בית שהוציאו לפחות 40% מהכנסתם הפנויה על דיור, לעומת 7.7% בכלל האוכלוסייה. בקרב בני 20-24 הגיע השיעור ל-11.1%. הדוח מציג כאן מעין עסקה גרועה: במדינות שבהן צעירים עוזבים מאוחר, הצפיפות נוטה להיות גבוהה יותר. במדינות שבהן הם עוזבים מוקדם, נטל עלויות הדיור נוטה להיות כבד הרבה יותר".

ברבעון השני של 2026 עלו מחירי הדירות באיחוד האירופי ב-4.7% לעומת הרבעון המקביל, ושכר הדירה עלה ב-3%. אלה נתונים כלל-אירופיים ובישראל מחירי הדירות סבלו מירידה קלה כששכר הדירה המשיך לעלות. "הנתונים מראים שהמרחק בין ההכנסה לבין קורת הגג ממשיך להתרחב בשני המסלולים, גם ברכישה וגם בשכירות, וגם בישראל התמונה דומה", הוא מנתח. "מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם בתחילת השנה מצא כי בשנת 2024 גרו כ-27% מבני 25-34 עם הוריהם, ללא משפחה משלהם. מדובר בעלייה לעומת הנתון של 25% שנמדד בשנת 2022. ניתוח קודם של הכנסת מצא כי צעירים המתגוררים בשכירות מוציאים בממוצע כ-42% מהכנסתם על שכר דירה, לעומת 28% בקרב שוכרים שאינם מוגדרים צעירים".

ליבוביץ' מתייחס גם לנתון הצעירים שאינם עובדים ואינם לומדים כלל. "דוח ה-OECD שפורסם בחודש שעבר מצא כי בשנה שעברה כ-20% מבני 18-24 בישראל לא עבדו, לא למדו ולא השתתפו בהכשרה מקצועית, לעומת 13% בממוצע המדינות שלגביהן היו נתונים בני השוואה", הוא מנתח. "מדובר בבעיה חמורה, אבל זהו מדד תעסוקתי לקבוצת גיל מסוימת. הוא אינו מודד מגורים או את טיב הדור כולו, ואינו מוכיח שאדם בן 30 שגר עם הוריו אינו עובד או מנסה לפתח עצמאות כלכלית".

אז מה הפתרון? הוא מציע שהמדינה תפסיק למדוד עצמאות לפי השאלה אם צעיר כבר קנה דירה. המבחן צריך להיות אם הוא מסוגל לשמור על יציבות מבחינת מגורים, במחיר שהוא יכול לשלם ובקרבת תעסוקה ותחבורה. לשם כך נדרשים יותר דירות קטנות, חוזי שכירות ארוכי טווח ומלאי דיור שאינו מיועד רק למי שכבר קיבל הון מהוריו.

עוד ב-

"במקום לשים את הכסף על דירה, שמתי אותו על איזנקוט"

לכתבה המלאה

לסיכום הוא אומר כי "השאלה לא צריכה להיות למה הצעירים נשארים בבית. השאלה היא מדוע כדי לצאת ממנו הם נדרשים לבחור 'בין צפיפות משפחתית' לבין דיור שמוחק את ההכנסה, כשחלקם אינם מסוגלים להרשות אותו לעצמם כלל גם כאשר הם עובדים. כל עוד המדינה תציג את הבעיה ככישלון של הצעיר, היא תמשיך להסתיר את הכישלון של שוק הדיור".