ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם, מוכר לכולנו בזכות המליחות הקיצונית והציפה המפורסמת. אך מתחת לפני המים השקטים מתרחשת תופעה גיאולוגית אדירה ונדירה, שהדהימה מדענים והופכת את האגם למעבדה טבעית שאין כמותה בעולם: היווצרות של "ענקי מלח" - שכבות תת-קרקעיות עצומות של מלח. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Annual Review of Fluid Mechanics חושף את המנגנונים המורכבים שמאחורי התופעה.

מעבדה חיה: סודם של ענקי המלח
"המרבצים האדירים האלה בקרום כדור הארץ יכולים להשתרע על פני קילומטרים רבים ולהיות בעובי של יותר מקילומטר", מסביר פרופ' אקרט מייבורג מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, שהוביל את המחקר בשיתוף עם ד"ר נדב לנסקי מהמכון הגיאולוגי לישראל. "ים המלח הוא למעשה המקום היחיד בעולם שבו אנו יכולים לחקור את המנגנון של היווצרותם בזמן אמת". בעוד שגם בים התיכון ובים סוף קיימים מרבצי מלח דומים, רק בים המלח התהליך עדיין פעיל, מה שמאפשר למדענים לצפות בו "חי".

שלג בקיץ: המנגנון המפתיע שנחשף
הגורם המרכזי לתופעה הוא התאדות המים המהירה, שהואצה בעקבות צמצום זרימת המים מנהר הירדן. תהליך זה מעלה את ריכוז המלח במים. בעבר, ים המלח היה מחולק לשכבות קבועות, אך כיום המליחות בשכבה העליונה כה גבוהה, עד שהאגם חווה ערבוב עונתי.

החוקרים זיהו תופעה ייחודית ומוזרה: "שלג מלח" (גבישי הליט) שיורד במעמקי האגם. באופן מפתיע, הם גילו שה"שלג" הזה יורד לא רק בחורף, כשהמים קרים, אלא גם בשיא הקיץ. המנגנון לכך מורכב: בקיץ, השכבה העליונה החמה הופכת למלוחה ביותר עקב האידוי. כאשר "אצבעות" מהמים החמים והמלוחים הללו שוקעות ופוגשות את המים הקרים יותר שבעומק, הן מתקררות במהירות. הקירור הפתאומי גורם למלח העודף לשקוע מתוך המים, ויוצר מראה של פתיתי שלג היורדים אל הקרקעית ויוצרים שכבות חדשות.

חלון לעבר: כך נוצרו שכבות המלח בים התיכון
התגלית המרעישה ביותר היא שהתהליכים המתרחשים כיום בים המלח הם שיחזור מדויק של אירוע גיאולוגי אדיר שהתרחש לפני כ-6 מיליון שנה: "המשבר המליחותי המסיני". באותה תקופה, תנועות טקטוניות סגרו את מצר גיברלטר, מה שמנע כניסת מים מהאוקיינוס האטלנטי. הים התיכון החל להתאדות ולהצטמק, בדיוק כמו ים המלח היום, ובקרקעיתו נוצרו אותן שכבות מלח עבות שעובי חלקן מגיע לקילומטרים.

עוד ב-

מגייסת 120 מיליון דולר כדי להחיות את החיה הזו - "סיכון מוסרי אדיר"

לכתבה המלאה

למעשה, ים המלח משמש כמעין "מכונת זמן", המאפשרת לנו להבין כיצד נוצרו מרבצי מלח ענקיים הקבורים כיום עמוק מתחת לקרקעית הים התיכון. המחקר לא רק מספק הבנה בסיסית של תהליכים גיאולוגיים נדירים, אלא גם עשוי לסייע בעתיד בניהול חופים באזורים צחיחים ובאיתור משאבי טבע.