אחת לכמה שנים יוצא סרט שמצליח ללכוד את רוח הזמן, או במילים אחרות : להפוך ל"קול של דור". היו לא מעט סרטים כאלה לאורך השנים, אבל נדמה ש"אובססיה", שעלה לאחרונה לאקרנים, הוא אחת הדוגמאות המובהקות והבולטות ביותר לכך. דירוג הסרט: 4 כוכבים.

מעבר להצלחה הקופתית המרשימה  בדמות הכנסות של קרוב ל-300 מיליון דולר ברחבי העולם (נכון לכתיבת שורות אלה) מול תקציב זעום של פחות ממיליון דולר – "אובססיה" הוא פשוט סרט אימה מצוין שמצליח להפוך לקלאסיקת אימה של דור ה-Z.

מאחורי הסרט עומד היוטיובר והיוצר קארי בארקר, שהצליח להפוך את הפרויקט הצנוע שלו לתופעה תרבותית של ממש. קל לזהות את ההשפעות הקולנועיות שלו מ"פסיכו" ועד "חיזור גורלי" – אך בארקר מצליח לקחת את ההשראות הללו למקום חדש ועדכני. הוא יוצר אימה שמדברת בשפה של הדור שלו, אימה שמבוססת על פחדים עמוקים ועל הרעיון מוכר של "היזהר במה שאתה מבקש".

"אובססיה", צילום: טוליפ אנטרטיימנט

במרכז "אובססיב" העלילה עוקבת אחר בר (מייקל ג'ונסטון המצוין), צעיר ביישן שעובד בחנות כלי נגינה ומאוהב בניקי (אינדי נבארט, "13 סיבות"). חבריו מעודדים אותו לעשות את הצעד המתבקש ולהזמין אותה לצאת, אך חוסר הביטחון שלו מונע ממנו לעשות זאת. בערב האחרון שלהם יחד בחנות, לאחר שניקי מודיעה על התפטרותה, הוא רוכש בחנות קריסטלים פריט מסתורי בשם "עץ המשאלה האחת" - חפץ שמבטיח להגשים משאלה אחת בלבד. לאחר שהוא מפספס את ההזדמנות להתוודות על אהבתו מול ניקי, בר מחליט להשתמש בו. זו החלטה שתשנה את חייו ותפתח עבורו את שערי הגיהינום.

מכאן הסרט אינו מבזבז זמן. ניקי הופכת במהירות מבחורה חביבה לדמון של ממש. מערכת היחסים בין השניים היא טעימה מהגיהנום ומרגע לרגע האובססיה שלה כלפיו הולכת ומחריפה ובעיקר גובה מחיר נפשי כבד ממנו ומהסובבים אותו.

מה שהופך את "אובססיה" לאפקטיבי כל כך הוא שהאימה שלו אינה נשענת רק על הקפצות או רגעי שוק. מדובר בסרט עוכר שלווה שיוצר תחושת מחנק מתמשכת. ככל שהעלילה מתקדמת, הצופה אינו יודע למה לצפות ,והתחושה הזו מלווה אותו לכל אורכו.

גם הצילום כמו גם הבחירות האומנותיות של הסרט תורמות לכך. השחקנים נראים כמו אנשים אמיתיים ולא כמו כוכבי הוליווד נוצצים, הצילום קודר ואפלולי, והאווירה כולה משדרת ריאליזם. יש בו משהו שמרגיש קרוב מדי למציאות, ודווקא זה מה שהופך את הסרט למטריד כל כך.

קשה שלא לחשוב במהלך הצפייה בסרט על ההשפעה של סם ריימי, ובמיוחד על "קחי אותי לגיהינום", שגם הוא שילב אימה עם סאטירה חברתית. אלא שב"אובססיה" הסאטירה מכוונת בעיקר אל עולם מערוכת היחסים והצדדים האפלים שבתוכה.

אינדי נבארט מעניקה כאן הופעה מרשימה במיוחד. היא מצליחה להיות בו זמנית כריזמטית, מפחידה ובלתי צפויה, וסוחבת חלק גדול מהסרט על כתפיה. גם התופעה התרבותית שנוצרה סביב הסרט מעידה על מעמדו. אולמות מלאים, תגובות נלהבות ברשתות החברתיות ועשרות סרטוני טיקטוק של צופים שמתעדים את החוויה שלהם – כל אלה מצביעים על כך ש"אובססיה" בדרך להפוך לסרט פולחן.

עוד ב-

בגיל 54: כוכב הקולנוע האהוב פונה בדחיפות לבית החולים

לכתבה המלאה

כעת נותר רק לראות האם קארי בארקר יצליח לשחזר את ההישג המרשים הזה גם בפרויקט הבא שלו.