מטוסי חיל האוויר ממריאים בדיוק של שניות, המודיעין הישראלי פורץ גבולות טכנולוגיים, וההגעה אל היעד באמצעות מבצעים שלא מביישים סרטי ג'יימס בונד מטריפים את העולם.

צבא קטן וחכם שמשתנה מהר בהתאם למציאות. אבל דווקא בעולם שבו הקרב על הלגיטימיות של מדינת ישראל שמתנהל יותר באולפנים, וברשתות החברתיות, ישראל ממשיכה להיכשל בעקביות: הסברה בינלאומית - ברשת X פועל בקצב מהיר יותר מאשר הלחימה הארוכה בעזה, סרטון אחד בטיקטוק הופך לוויראלי יותר מהר מהליכה של פלוגת לוחמים מסיירת מטכ"ל 'אל היעד' ותמונה של ילד ללא סנדלים עם דמעות בעיניים עף בפייסבוק מהר יותר ממטוס 35-F  שעושה דרכו לאירן. בעוד שאנחנו ניגשים לזירת הקרב עם הכוחות הכי טובים שלנו - בזירת ההסברה אנו נלחמים עם אולפן רדיו אחד, כמה פוסטים בפייסבוק ומעט מדי אמונה והבנה במלחמת תודעה והשפעה.

בעידן המודרני, המלחמה בשטח לא פחות חשובה מהמלחמה באמצעות המקלדת וכך גם תקציב הביטחון לא פחות חשוב מתקציב למשרד הסברה, השפעה ותודעה. ניתן לומר שהנזק שמסבה תודעה עוינת – עשרות אלפי סטודנטים בעולם שלאורך שנים התאגדו וחונכו על שנאת ישראל, עשרות החלטות אנטי-ישראליות באו"ם, מדינות שמשנות עמדתן לאור הלחץ הפוליטי פנימי של השלטון הנוכחי, סנקציות, לחץ מדיני ובידוד בינלאומי – מסוכן כמו טיל ולעיתים אף יותר.
מי שמפסיד בזירה התודעתית, מפסיד גם בשטח ולא משנה המציאות והאמת המסופרת בישראל.

ראו את חמאס – ארגון טרור שרצח, טבח ואנס  ונמצא גם כיום כמסכן בשכונה. לאורך שנים הם הקימו תאי סטודנטים באוניברסיטאות הגדולות בעולם שיהיו השגרירים שלהם למרות שאין להם מושג איפה ישראל ממוקמת בכלל על המפה, והפכה כל פלטפורמה כדי לייצר נרטיב של "עם נרדף". הם משקיעים מיליארדים בגרפיקה, וידאו, משפיענים ומסרים שיווקיים שמדברים על הרגש.  
וישראל? מגיבה בדוברים, לעיתים באנגלית עילגת, ולרוב באיחור של יומיים.  
בזמן שאנחנו מביאים עובדות – הם מפעילים רגשות ברשתות החברתיות. וזה מה שמנצח. לא האמת, הרגש.

איך עושים את זה נכון? קחו למשל את אוקראינה שבעיני היא דוגמה מובהקת למהלכים הנכונים לבניית השפעה ותודעה: עם פרוץ המלחמה עם רוסיה ולצד מתקפות ויציאה של הלוחמים לקרב, הנשיא זלנסקי הקים חמל תודעתי שפועל בכל הגזרות הדיגיטליות כדי להשפיע על כל מהלכי הלחימה. למעשה עד היום כמעט 3 שנים של מלחמה בשטח, הוא מנהל קמפיין הסברה מדויק שגרם לעולם להזדהות, לתרום, לתמוך ולהתערב.

עם כניסתו של השר גדעון סער למשרד החוץ, הוא תיקצב בחצי מיליארד שקל מלחמת תודעה והשפעה. את התוצאות הסופיות קשה עדין לצפות, אך כן ניתן לראות בטווח הזמן המיידי את הניצנים של הניצחונות הקטנים, כמו למשל את הבלימה של מדינות אוהדות את ישראל לזליגה לצד שקורא להפסקת המלחמה לאור לחצים פנימיים או מניעת מעצריהם של אלו שנלחמו במדינות כאלו ואחרות ועוד.

הסברה היא לא פריבילגיה תקשורתית – היא אינטרס ביטחוני, כלכלי ומדיני. כפי שאנו לא שולחים חייל לקרב בלי אפוד, כך לא שולחים מדינה לקרב על דעת הקהל בלי כלים מתקדמים, מסר אחיד, ותקציב בגובה העיניים של האיום.

תזכרו, במלחמות של היום – מי ששולט בנרטיב, שולט במציאות בשטח והגיע הזמן שגם לישראל יהיה נשק הסברה שווה ערך לכיפת ברזל.

עוד ב-

ממאורת טרור לחבל של חיים: שיבת ההתיישבות לעזה – מחלום למציאות

לכתבה המלאה

* הכותב הינו עופר ענבר, יועץ אסטרטגי, מנהל קמפיינים בארץ ובעולם ומומחה להשפעה ותודעה​