השוק

שוקי ניר, מנכ"ל סולאראדג': "אנחנו עובדים קשה מאוד ולא מסתכלים על המניה"

החברה הישראלית חזרה לרווח מתואם לראשונה מזה כמעט שלוש שנים, אבל תחזית חלשה לרבעון הבא הפילה את המניה בכ-30% ביום אחד. בראיון מיוחד ל-ice מסביר שוקי ניר, מנכ"ל סולאראדג', למה הוא דווקא אופטימי ואיך הפעילות מול אנבידיה ואחרות עשוי לשנות את פני החברה

רוי שיינמן | 6/8/2026 13:30 עקבו אחרינו בגוגל

לפני שנה ושמונה חודשים קיבל שוקי ניר לידיו חברה על הקרשים. סולאראדג', שבשיאה ב-2022 הייתה החברה הישראלית הגדולה בנאסד"ק עם שווי של כ-20 מיליארד דולר, איבדה יותר מ-95% מערכה והידרדרה לסף תהום.

ניר מונה למנכ"ל עם ניסיון מרשים: מנכ"ל חטיבת הצרכנות בסאנדיסק בין 2008-2016 ותפקידים בכירים בחברות נוספות כמו אודיטי, קורנית ואיירון סורס. ניר הגיע לסולאראדג' רק חצי שנה לפני כן וכיהן כסמנכ"ל השיווק. השוק הגיב בספקנות, והאמת, אפשר היה להבין - אחרי תקופה ארוכה של אכזבות וריסוק האמון בין השוק להנהלה, מי שנבחר להנהיג את החברה הוא האדם שעד לפני רגע תפקידו היה לדאוג לתדמית החיצונית ולמותג שלה.

אבל זאת היסטוריה רחוקה. מאז השוק השתכנע ובענק: מאז שנכנס ניר לתפקיד מניית סולאראדג' זינקה בכ-160%. בשיא כהונתו, לפני כשלושה חודשים, המניה נסחרה סביב 75 דולר, כמעט פי 6.

והשבוע, בפעם הראשונה מזה כמעט שלוש שנים, היא הצליחה להציג אבן דרך משמעותית בהליך ההתאששות שאותו ניר מוביל: לחזור לרווח. ובכל זאת, התגובה בשוק הייתה אכזרית, והמניה התרסקה בכ-30% ביום אחד.

הסתירה הזו, בין הישג תפעולי מהותי לבין תגובה חריפה בבורסה, היא הסיפור של הרבעון. סולאראדג' רשמה הכנסות של 346.2 מיליון דולר, צמיחה של כ-20% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד, ועקפה את תחזיות האנליסטים. חשוב מכך, היא כאמור עברה לרווח נקי מתואם (Non-GAAP) של 3.6 מיליון דולר, או 5 סנט למניה, לראשונה מאז הרבעון השני של 2023.

על בסיס כללי החשבונאות המקובלים (GAAP) עדיין נרשם הפסד של 50 סנט למניה, כך שהמפנה הוא בשורה המתואמת, אבל הוא אמיתי. זהו גם הרבעון השישי ברציפות של התרחבות בשולי הרווח הגולמי, שקפצו מ-11% בלבד לפני שנה ל-27.5% כעת.

אז מה בעצם אכזב את המשקיעים? התחזית. לרבעון השלישי צופה החברה הכנסות של 310 עד 340 מיליון דולר בלבד, נמוך בכ-10% הן מהצפי בשוק וגם מההכנסות ברבעון הנוכחי. השוק, שמסתכל קדימה, הצביע ברגליים.

גם אחרי הנפילה החדה, המניה עדיין מציגה עלייה של כ-17.5% מתחילת השנה, אבל יום כמו זה ממחיש כמה התנודתיות והספקנות סביב סולארדאג' עוד נוכחות.

בראיון מיוחד ל-ice, ומהבודדים מאז מונה לתפקיד, ניר מסביר למה הוא נשאר אופטימי.

נתחיל בפיל שבחדר. המניה צנחה 30% ביום שבו דיווחתם דווקא על מעבר לרווח. איך אתה מגיב לזה?
"בטווח הארוך אנחנו עושים מה שצריך כדי שהעסק יתפתח, ובזה אנחנו ממוקדים. מחיר המניה בטווח הארוך עוקב אחרי התוצאות העסקיות של החברה. בטווח הקצר אני לא מתעסק במה שהמניה עושה. זה חשוב, אבל זו לא המטרה.

הודיתי לעובדים על התרומה שלהם. אחרי שלוש שנים של הפסד, החברה עברה לרווח ברבעון, גם בשורה העליונה, גם בתחתונה וגם בשולי הרווח. זו נקודת ציון חשובה. לגבי ההמשך, אנחנו ממוקדים בלהמשיך להגדיל את השורה העליונה ואת הרווח.

ברבעון השלישי, אם מסתכלים על השורה העליונה, אנחנו לצערי לא מגדילים אותה רבעון אחרי רבעון וגם לא שנה לשנה. אבל ברווח, כשמנטרלים את מה שצריך לנטרל, התוצאה אפילו משתפרת.

איך השוק מגיב זה דבר אחד, ואנחנו עסוקים בלהמשיך לצמוח. אנחנו מקווים שנקסיס, המוצר החדש, והפעילות באירופה בתחומים השונים יאפשרו לנו להמשיך להרוויח נתח שוק, ויחד עם זה נראה עלייה בהכנסות וברווחיות".

כדי להבין את מקור האכזבה של המשקיעים, צריך לעצור על מושג אחד שחזר שוב ושוב בשיחת המשקיעים: "סייף הרבור".

"סייף הרבור" (safe harbor) הוא מנגנון בחוק האמריקאי שמאפשר לפרויקט סולארי לנעול את הזכאות להטבת מס פדרלית של 30% לפי הכללים הנדיבים, גם אם ההתקנה תושלם רק בעוד שנים. החקיקה החדשה קבעה מועד חיתוך קשיח, 4 ביולי 2026 שהוא כבר מאחורינו, ומי שהתחיל בנייה עד אז זכאי להטבה.

יש שתי דרכים להבטיח אותה: "מבחן העבודה הפיזית", שבו מתחילים בנייה בפועל, או הוצאה של 5% מעלות הפרויקט מראש. ההבדל מהותי, שכן רכישת ציוד מוקדמת כדי לעמוד בכלל ה-5% "שואבת" הכנסות עתידיות אל היצרן, בעוד שמבחן העבודה הפיזית מיישר קו בין הרכישה לבין ההתקנה בפועל.

בשתי הדרכים אין ודאות שהפרויקט עצמו אכן ימומש, ולכן השוק לעיתים מתקשה להעריך את ההזמנות האלו.

התחזית לרבעון הבא אכזבה, ומנגד יש לכם גל עסקאות הסייף הרבור שלכם. מה באמת קורה כאן?
"ב-10 בספטמבר יש לנו יום משקיעים, ושם ניקח את המשקיעים, האנליסטים והתקשורת דרך מה שיש לנו ואיך אנחנו מסתכלים על העסקאות האלה. הרוב המכריע היו על בסיס מבחן העבודה הפיזית. ההכנסות שאנחנו מדברים עליהן הן הכנסות ממוצרים שמתוכננים להתקנה, ובגלל היתרון שמבחן העבודה הפיזית מייצר ללקוחות, אנחנו מאמינים שאלו עסקאות שבאמת יתממשו.

הן יתפרסו על פני ארבע שנים החל מיולי 2026, אבל התרומה תגיע רק מ-2028. הצפי הוא שיתחילו למשוך את העסקאות ברבעון הרביעי של 2027 או הראשון של 2028, וזה ילווה אותנו עד אמצע העשור הבא. העסקאות האלה, גם בשוק הביתי וגם בתעשייתי ובמסחרי, נותנות לנו ביטחון".

בין השורות, ניר מבקש מהמשקיעים להסתכל מעבר לחולשה הרגעית: מאחורי התחזית הפושרת מסתתר, לדבריו, צבר עסקאות שיזין את החברה לאורך שנים, אבל רק החל מ-2028. בטווח הקצר, מוקד הכאב הוא השוק הביתי בארה"ב.

החולשה בשוק הביתי האמריקאי בולטת. מה יחזיר אותו לעצמו, ומה תפקידכם בסיפור?
"הדרישה לחשמל בארה"ב ובעולם כולו עולה כל הזמן. מחירי החשמל מטפסים ברוב המדינות, בעוד מחיר הסולאר נשאר פחות או יותר קבוע, כך שהחזר ההשקעה על ליסינג של מערכת סולארית רק הולך ומשתפר. גם כשהריבית תרד, החזר ההשקעה יהיה טוב עוד יותר.

"המעבר של השוק ל-TPO הוא בגדול חדשות טובות עבורנו, כי זה הסגמנט שבו יש לנו נתח שוק גדול יותר. המוצרים שלנו מתאימים ל-TPO טוב יותר מהמתחרים, גם מהיבט המס וגם מהיבט הייצור, והמודל העסקי שלנו בנוי היטב לעבודה עם שחקנים כאלה.

אבל איפה העניין? הדרך שבה הם עובדים היא שהם מגייסים כסף מגופים שבונים על הטבות המס, והגופים האלה רוצים ביטחון ביכולת שלהם לממש אותן. כדי לממש אותן צריך לעמוד בכללי ה-FEOC, ובתוכם ב-PFE, שרוצים לוודא שהמוצרים והרכיבים שבהם לא מגיעים ממדינות בעייתיות, ובעיקר מסין.

הבעיה היא שמי שמממן את העסקאות האלה הם גופים פיננסיים שמרנים יחסית, ומכיוון שאין הגדרה ברורה לדברים האלה - כלומר מה יבדקו במוצרים, בשרשרת המשקיעים וכמה דורות אחורה - קשה להם להעריך את הסיכון. אם היו מגדירים ש-PFE הוא בעלי מניות שאינם מגיעים מיישות אסורה, זה היה קל. אם היו מגדירים שזה שני דורות למעלה, עוד איכשהו אפשר לעבוד עם זה. אבל מכיוון שאין הגדרה, לחלק מהמשקיעים פשוט אין ודאות".

שני מושגים מהתשובה של ניר שחשוב להכיר. מודל ה-TPO (בעלות צד שלישי) הוא כזה שבו הלקוח הביתי לא קונה את המערכת, אלא חברת מימון, כמו סאנראן האמריקאית, שמתקינה ומחזיקה בה בבעלותה, והדייר משלם חכירה או קונה ממנה את החשמל. זה קריטי דווקא עכשיו, כי הטבת המס לבתים פרטיים פקעה בסוף 2025, אבל תחת TPO המערכת נחשבת נכס מסחרי בבעלות חברת המימון, שעדיין זכאית להטבה.

כך הפך TPO לצינור העיקרי ששרד בשוק הביתי. ה-FEOC (ישות זרה מדאיגה) וה-PFE (ישות זרה אסורה) הם הכללים שדורשים הוכחה שהרכיבים והבעלות אינם קשורים לסין או מדינות בעייתיות אחרות, וחוסר ההגדרה סביבם הוא שמקפיא כרגע את מקורות המימון.

ואיך אתם מתמודדים עם חוסר הוודאות הזה?
"בהתחלה חשבו שהבהירות תגיע בסוף 2025, אחר כך שברבעון השני של 2026, ובשני המקרים זה לא קרה. אנחנו בעמדת המתנה, כמו שאר התעשייה. אבל חשוב לי לציין שכשתגיע הבהירות, אנחנו מאמינים שהשוק יחזור ושאנחנו בעמדה טובה להרוויח מזה, גם בזכות ה-TPO וגם בזכות נקסיס".

בזמן שהשוק הביתי בארה"ב ממתין לרגולציה, מנוע אחר דווקא ממריא. ברבעון השני הפכה האגירה למקור ההכנסה הגדול ביותר של החברה, עם 126 מיליון דולר, לפני האופטימייזרים (116.5 מיליון) והממירים (71.5 מיליון). הנפח שנמכר זינק ל-426 מגה-וואט-שעה.

האגירה עקפה את פעילות הליבה ההיסטורית שלכם. זו מגמה שתישאר?
"עולם הסולאר עבר שינוי, מ-PV בלבד ל-PV פלוס אחסון. הסיבה המרכזית היא שאגירה מאפשרת לחסוך חשמל ביום ולהשתמש בו בלילה, בשעות השיא, וזה יצר מצב שבו החזר ההשקעה על אגירה רק הולך וגדל.

ככל שפחות מאפשרים ייצוא של חשמל סולארי בחזרה לרשת, הצורך באגירה ילך ויגדל. השקנו שני מוצרים מאוד ממוקדים בתחום הזה, אחד ב-C&I וכמובן את נקסיס, שנבנה כמוצר PV פלוס אגירה מהיסוד. אנחנו מאמינים שהטרנד הזה, של יותר ויותר אגירה, ימשיך".

אבל ההימור הגדול באמת של סולאראדג' נמצא רחוק יותר קדימה, ונשען על שתי מילים: דאטה סנטרים.

ה-SST (Solid-State Transformer, שנאי מבוסס מוליכים למחצה) הוא הרכיב שקושר את החברה לאחד הסיפורים החמים בעולם. מרכזי הנתונים של מהפכת ה-AI צמאים לחשמל, והדור הבא של שבבי אנבידיה ידרוש מעבר להזנה ישירה של זרם ישר (DC) במתח של 800 וולט. הטכנולוגיה שסולאראדג' פיתחה להמרת מתח כמעט זהה לזו, ולכן החברה רואה כאן הזדמנות של מיליארדי דולרים בשוק שמורכב מעשרות לקוחות ענק בלבד.

ה-SST מסתמן כג'וקר הגדול שלכם. איפה זה עומד?
"אנחנו לפני המתחרים בכל הנוגע לפיתוח, וזו גאווה ישראלית גדולה מכיוון שרוב הפיתוח נעשה ברובו בישראל, במודיעין. יש שם התקדמות משמעותית. האירוע המשמעותי שקרה ברבעון הוא שקיימנו פגישות עם לקוחות פוטנציאליים שבהן הראינו להם את יכולות המערכת באופן אמיתי, לא בתיאוריה ולא במצגות.

הראינו כמה דברים, והפידבק היה מאוד נלהב. הם שומעים הבטחות מכולם, אבל לראות מוצר ורכיבים בשלב כזה מתקדם, עם ביצועים כאלה, הם לא ראו. זה נותן לנו ביטחון בעמדה שלנו. ככל שאנחנו מדברים עם יותר לקוחות, אנחנו מבינים שכל מרכזי הנתונים יעברו ל-800 וולט DC, והפתרון שלנו יכול לתת ערך של מאות מיליוני דולרים בשנה לכל מרכז נתונים. אם זה יקרה".

ה"אם" הזה הוא בדיוק העניין. לפי מפת הדרכים של החברה, ההכנסות המשמעותיות מה-SST יגיעו רק ב-2028, אחרי פיילוטים ב-2027. עד אז, החברה תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת לעמוד על הרגליים בכוחות עצמה לפני שהיא נכנסת לתחום חדש. וכאן חוזר ניר להווה.

אתה כמעט שנתיים בתפקיד. מה עוד חסר כדי שתוכל להגיד שהמפנה הושלם, או כמעט הושלם?
"שאלו אותי את זה גם ברבעונים קודמים, ואמרתי שמהלך כזה לוקח בדרך כלל לפחות שנתיים, כי שינוי דורש זמן עד שהוא מתבטא בפעילות. המעבר לרווחיות שהשגנו ברבעון הוא סופר משמעותי. רווחיות ותזרים מזומנים חופשי אומרים שחברה יכולה להחזיק בכוחות עצמה. אנחנו מעריכים שגם ברבעון הבא, במרכז התחזית, ועם החזרי מכס כאלה ואחרים, נהיה רווחיים. אנחנו עובדים קשה כדי להמשיך בתהליך.

"ברמה האישית, יש הרבה דברים ביומיום שהייתי רוצה לעשות אחרת. אני עושה הרבה טעויות, זה לא שכל ההחלטות שלנו נכונות. החוכמה היא ללמוד ולתקן מהר, ולשים את הרגל על הגז איפה שאנחנו צודקים, ויש גם מקומות כאלה. בין נקסיס ל-SST ולהתקדמות בעסקי הליבה, החברה עושה התקדמות טובה בכל החזיתות".

עוד ב-

הג'וקר של סולאראדג': האם החברה הישראלית תציל את אנבידיה?

לכתבה המלאה

זה, בסופו של דבר, המבחן. סולאראדג' עשתה את הצעד שהיא הבטיחה, וחזרה לרווח אחרי שנים של הפסדים. השוק, שהתאכזב מהתחזית קצרת הטווח, בחר להתעלם מכך לרגע. אבל אם החברה תצליח לשמר את הרווחיות הזו, ולא תיתן לה להיות הבזק חד פעמי, זו תהיה אחת האבנים הראשונות בדרך חזרה. עד שזה יתברר, וכפי שהיום הזה הוכיח, התנודתיות כנראה תישאר.